תקווה לשנה הבאה: גלו לנו את הסוד, איפה כדאי לבטח?

תקווה לשנה החדשה: גלו לנו את הסוד, איפה כדאי לבטח?

במהלך השנה שחלפה, נחשפנו למדיניות חסרת רסן ואכזרית של תאגידי הביטוח בארץ, הנשלטים בידי הטייקונים.

כך התוודענו לשערוריית מוסכי ההסדר של תאגידי הביטוח המסכנים את חיינו על ידי שימוש בחלפים בלתי ראויים ומבצעים תיקונים ברמה נמוכה.

חזינו בתאגידי ביטוח המוכרים כיסויים מרוקנים מתוכן, כמו הכיסוי לגידול במוח ולהתקף לב.

פגשנו חוקרי ביטוח שאינם בוחלים בשום אמצעי, אפילו בפיתוי פגועות גוף ונפש, כדי להכשילן בשעתן הקשה. היריעה קצרה מלהכיל את המקרים המזעזעים הרבים מספור.

כיצד הגענו למצב עגום שכזה? איך ייתכן שגופים עסקיים המתפרנסים מכספנו, אינם חוששים לנהוג בנו כך?

ההסבר לכך פשוט: תאגידי הביטוח יודעים שאין לנו ברירה אלא לרכוש מהם ביטוחים. הוסף לכך את הריכוזיות הבלתי נתפסת ואת העדר התחרות בענף הביטוח ומצאת את התשובה.

מדוע אין לנו ברירה אלא לרכוש ביטוחים פרטיים? הערבות ההדדית היא המרכיב המרכזי בכל מדינה. אולם אם ייפול עלינו אסון, נגלה שמדינת ישראל צמצמה מאוד את תפקידה בניהול הערבות ההדדית. המשטרה מזערה את תפקודה בהגנת גופנו ורכושנו. משרד הבריאות קיצץ את סל הבריאות. גם מה שניתן בסל מסופק ברמה נמוכה. משרד הרווחה והביטוח הלאומי מספקים טיפול סיעודי מוגבל ביותר. בקצבאות הביטוח הלאומי אין די כדי להבטיח קיום בכבוד.

עובדות עגומות אלה דוחפות אותנו לחיקם של טייקוני הביטוח. כדי לממן טיפולים רפואיים וסיעודיים, כדי להשתקם לאחר מות המפרנס, כדי לבנות מחדש ולרכוש רכוש שנשרף או נגנב, כדי לשרוד אסונות אחרים שהערבות ההדדית המנוהלת על ידי המדינה לא מגעת אליהם, אין מנוס, אלא לפנות לתאגידי הביטוח הפרטיים ולרכוש מהם, במיטב כספנו ביטוחים פרטיים.

לא זו אף זו: המדינה גם מחייבת אותנו, בתחומים רבים כמו תאונות דרכים, פנסיה, ספורט, בתי ספר, משכנתאות ועוד לפנות לתאגידי הביטוח הפרטיים כדי לרכוש שם ביטוחים פרטיים.

כתוצאה מכל אלה וסיבות אחרות, תאגידי הביטוח, שמנו ושמנו בשוק מרוכז. כיום יש בסך הכול 5 קבוצות ביטוח הנשלטות בידי הטייקונים, ללא כל תחרות. הם מרוויחים מאתנו בכל שנה למעלה מ- 20 מיליארד שקל, סכום שהיה פותר את כל הבעיות שהמחאה החברתית העלתה.

בנוסף, במהלך תמוה, מדינת ישראל הפקידה בידי תאגידי הביטוח את כספי הפנסיה וקופות הגמל שלנו. שליטה ביותר מ- 802 מיליארד שקל, שמצאו את דרכם, הפלא ופלא אפילו לבתי הימורים בלאס וגאס.

הגישה הרווחת כיום בעולם המערבי היא שגופים כאלה, המרכזים בידיהם כוח כלכלי כה גדול, מסוכנים לזכויות האדם לא פחות מהשלטון. הם משפיעים על חיי היום יום של הפרט. הם משפיעים על הליכי קבלת ההחלטות ברשות המחוקקת והמבצעת.

לריסון כוחם של תאגידים אלה, פיתח העולם המערבי מנגנוני רגולציה ומדיניות משפטית נוקשים ביותר. גם בארץ קיימים מנגנוני בקרה, יש להם אפילו שיניים, אבל אצלנו השניים לא נוגסות.

לכל אלה מתווספת עובדה נוספת שחברות הביטוח השכילו לנצלה. כאשר אנו רוכשים ביטוח, אנו משלמים פרמיות. זה הדבר היחיד הבטוח בביטוח. חברת הביטוח לעומת זאת לא נותנת בתמורה אלא פיסת נייר. על הנייר רשומה הבטחה כי בנפול עלינו אסון, חברת הביטוח תעמוד לימיננו.

האם הבטחה זו שווה משהו? כאן בדיוק טמונה הבעיה. לעולם לא נדע, אלא אם כן ייפול עלינו אסון חס וחלילה. אז, אם יתברר שמאחורי פיסת הנייר אין ולא כלום, הלך עלינו.

כדי להתגבר על בעיות אלה, ניתן היה לצפות כי המפקח על הביטוח ייתן בידינו כלים לבחור את חברת הביטוח לא רק לפי גובה הפרמיות, אלא בעיקר לפי האמינות שלה ואיכות השירותים שהיא נותנת בעת צרה. בכך הייתה נוצרת גם תחרות בריאה. אלא שהמפקח לא עושה דבר.

יאמר הגולש, בעצם מה המפקח יכול לעשות, איך הוא יכול לחשוף בפנינו את פרצופו האמיתי של תאגיד הביטוח?

הוא יכול גם יכול. משום מה הוא נמנע לעשות זאת. הוא יכול למשל לפרסם נתונים על אותם תאגידי ביטוח המרבים לעשות שימוש בבתי המשפט כדי להתיש את מבוטחיהם. הוא יכול לדרוש מתאגידי הביטוח לפרט באתר האינטרנט שלהם מה שיעור התביעות המכוסות במלואן, מה שיעור התביעות המכוסות בחלקן ובאיה חלק ומה שיעור התביעות שנדחו.

הוא יכול היה להורות לתאגידי הביטוח לפרסם את החלק המושקע בזכויות המבוטחים מתוך הפרמיות המשולמות להם. למשל, ביטוח הבריאות המשלים של מכבי מחזיר למבוטחיהם 83% מתוך הפרמיות המשולמות. תאגידי הביטוח הפרטיים מחזירים למבוטחים רק 38% מתוך הפרמיות המשולמות. נקל לשער איפה יבחר המבוטח לבטח אם ידע נתון זה לגבי כל ביטוח וביטוח שהוא עושה.

המפקח על הביטוח יכול היה לחייב את תאגידי הביטוח לערוך משוב של מבוטחים שהגישו תביעות, או לערוך משוב כזה בעצמו ולפרסם אותו באתר האינטרנט שלו כדי שהציבור יקרא וישפוט.

המפקח על הביטוח יכול היה ליזום פרסומים על תאגידי הביטוח שהשופטים הכריזו כי התנהלותם הייתה חסרת תום לב.

יאמר הגולש: הרי המבוטחים יכולים להתלונן בפני המפקח על התנהלות תאגידי הביטוח. זה נכון. כך לפי החוק היבש. אבל גישת המפקח בטיפול בתלונות אלה מביאה לכך שהמבוטחים ממעטים להתלונן ומעדיפים לפנות לעזרת בתי המשפט, למרות שגם שם דרכם לא סוגה בשושנים.

על רקע מצב עגום זה, אני מבקש להעלות משאלה לשנה החדשה: מי ייתן ונזכה בפיקוח אסרטיבי שייתן לנו כלים לבחור בתאגיד הביטוח האמין ביותר, ואם לא יימצא כזה, לפחות נקווה לבתי משפט אמיצים שיראתם תיפול על תאגידי הביטוח ותגרום להם לתת לנו מוצר ביטוחי עם ערך ותוכן ממשיים.