Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

נהיגה עם הגה רגיל שוללת כיסוי ביטוחי

צבי גרינברג נפגע בתאונת דרכים. נהג הרכב בעת התאונה היה גרינברג עצמו. ברשיון הנהיגה של גרינברג היתה קיימת מגבלה. זו חייבה את גרינברג לנהוג ברכב בעל הגה כוח בלבד.

חברת הביטוח מגדל, אשר ביטחה את הרכב בביטוח חובה, כפרה בחבותה לפצות את גרינברג. הסיבה לכך היא שברכבו של גרינברג היה הגה רגיל.

המחלוקת בין הצדדים הובאה בפניה של השופטת מיכל שריר מבית משפט השלום בהרצליה.

השופטת שריר קראה את סעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

סעיף זה קובע כי "מי שנהג ברכב שאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה", אינו זכאי לפיצויים.

גם סעיף 7 לפוליסת הביטוח לא נשמט מעיניה של השופטת. זה קובע מפורשות כי "רשיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי הרכב הנקוב בתעודה", הינו תנאי לתוקף הביטוח.

מכאן הדרך בפני השופטת הייתה פתוחה לקבוע כי גרינברג נהג ברכב מבלי שיהא בידיו "רשיון נהיגה תקף לנהיגת כלי הרכב המעורב, לכן אין התאונה מכוסה על ידי תעודת הביטוח שהוצאה לרכב ואין גרינברג זכאי לפיצויים על פי חוק הפיצויים".

אמנם, הודתה השופטת, בית המשפט העליון קבע כי מבוטח זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים למרות העדר רשיון נהיגה. אלא שכוונתו של בית המשפט העליון הייתה מוגבלת "אך ורק למקרים בהם נשלל רשיון הנהיגה מהמבוטח בגין מחדלים בעלי אופי פיסקלי או פורמלי-טכני, ולא בגין מחדל מהותי כמו כשירות לנהוג...".

במקרה של גרינברג, פסקה השופטת שריר, "מדובר בכשירות לנהוג ולא במחדל פורמלי. הרי ההגבלה ברשיון הנהיגה של גרינברג נקבעה לאחר שגרינברג עבר מבחן שליטה עם רב בוחן...".

גרינברג טען כי סעיף 15 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל- 1970 המפרט שורה של הגבלות שאם הן נכללות בפוליסת הביטוח אין להן תוקף כלפי צד שלישי חל גם עליו. השופטת שריר לא התרשמה מטענה זו.

סעיף 15 חל אך ורק על מערכת היחסים בין המבטח וצד שלישי, הסבירה השופטת, ולא במערכת היחסים בין המבטח והנוהג.

על פסיקה זו של השופטת שריר, ערער גרינברג לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

אין מקום ואין צורך לחזור על נימוקי השופטת שריר, יש לאמץ את פסק הדין על נימוקיו ולדחות את הערעור, פסק השופט ישי לויט.

יחד עם זאת, הוסיף השופט לויט, מן הראוי לשנן ולהזכיר את דברי נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, כי מצב הדברים כפי שהוא היום אינו מניח את הדעת. נהג הרוכש פוליסה סבור לתומו כי הוא מקבל כיסוי מלא לכל נזק שיגרם בתאונת דרכים והוא אינו מעלה כלל על דעתו כי הכיסוי שבידו הוא חלקי בלבד. כאשר מתרחשת תאונת דרכים, מתברר למבוטח לתדהמתו כי אין חוזה הביטוח מכסה את הנזק. יש לשקול אם לא מן הראוי להטיל על חברת הביטוח את החובה שתעמיד את המבוטח על כך שאין בידו כיסוי "מלא".

השופטות הילה גרסטל ונורית אחיטוב הצטרפו בהסכמה לפסק דינו של השופט לויט. כך נותר גרינברג ללא כיסוי ביטוחי.