לקח אך לא נטש

רמי נבולסי נפגע בתאונת דרכים בהיותו קטין. הוא נפצע באורח קשה ביותר ונותר נכה לצמיתות בשיעור 100 אחוז.

נבולסי הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד מבטחת הרכב בו נפגע ונגד קרנית.

במשפט התברר כי הרכב נלקח מבעליו ללא רשות. עוד התברר כי נבולסי שהצטרף לנסיעה כנוסע בלבד, ידע שהרכב נלקח ללא רשות מבעליו.

עיקרון היסוד העומד בבסיס חוק הפיצויים, הוא לפצות נפגעים בתאונות דרכים ללא צורך בהוכחת אשם מצד הנוהג, או אשם תורם של אחרים.

החבות לפיצוי נופלת על מבטחת הרכב בביטוח חובה. במקרה בו הנוהג ברכב לא היה מבוטח, או שהביטוח אינו מכסה את החבות, נופלת חובת הפיצוי על קרנית.

לעקרון יסוד זה נקבעו מספר חריגים. בהתקיים כל אחד מהם, נשללת זכותו של נפגע לפיצויים לפי חוק הפיצויים גם מהמבטח וגם מקרנית. בפני נפגע כזה פתוחה הדרך לתבוע את נזקיו רק על פי פקודת הנזיקין.

מטרת החריגים היא עונשית ויסודה בתקנת הציבור.

אחד החריגים מפנה אל עבירת השימוש ברכב ללא רשות מבעל הרכב וקובע כי נפגע שנהג ברכב, תוך ביצוע העבירה, וכן נפגע שהיה ברכב ביודעו שנוהגים בו ללא רשות, אינם זכאים לפיצויים.

בשנת 1990 הוחלף נוסחה המקורי של עבירת השימוש ברכב ללא רשות. כעת לא די בכך שהמשתמש ברכב יטול אותו ללא רשות. החוק דורש גם שנוטל הרכב ינטוש אותו.

בעת החלפת נוסח העבירה של שימוש ברכב ללא רשות, לא בוצע כל תיקון מקביל בחריג המקורי של חוק הפיצויים המפנה לעבירה זו.

נבולסי לא נטש את הרכב, אלא רק הצטרף לנסיעה. לכן- כך גרס נבולסי- לא ניתן להעמידו לדין על עבירת שימוש ברכב ללא רשות בלבושה החדש. ממילא לא יכול לחול עליו החריג לחוק השולל פיצויים ממי שעבר עבירת שימוש ברכב ללא רשות.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה עד בית המשפט העליון, הן במסגרת ערעור והן במסגרת עתירה לדיון נוסף.

השופט תיאודור אור דחה את התיזה שהעלה נבולסי. תכליתו של החריג, קוכע השופט, היא ברורה וחד משמעית. להילחם בתופעה של נטילת רכב ללא רשות בעליו.

תכליתו המקורית של החריג לא השתנתה לאור השינויים שחלו בנוסח העבירה של שימוש ברכב ללא רשות.

ישנם סוגים שונים של הפניות מדין אחד לדין אחר. לענייננו רלבנטי הסיווג בין "הוראת קליטה", ל"הוראת הפנייה".

"הוראת הפניה" צופה פני העתיד. היא מפנה אל הנורמה האחרת בצורה דינמית ודיאלקטית, על כל התפתחויותיה בעתיד.

"הוראת קליטה" מתייחסת לרגע היווצרותה בלבד. היא מגשרת בין שתי נורמות בצורה סטאטית. נורמה אחת נכנסת בתוך נורמה אחרת, כגוף קפוא ובלתי משתנה.

השופט אור קובע כי הפנייה שנעשתה בחריג הנדון אל עבירת השימוש ללא רשות, היא "הוראת קליטה". היא מכוונת להוראת החוק הפלילי כפי שהיתה בעת חקיקתו של החריג במקורו.

כוונת החריג היתה לשלול את הזכאות לפיצויים ממי שנטל רכב והשתמש בו ללא רשות הבעלים. הוספת דרישה בדבר נטישת הרכב כתנאי לשלילת הזכאות, חורגת מכוונה זו.

מכאן שנוסחה המקורי של עבירת השימוש ללא רשות, הוא הנוסח הרלבנטי והבלעדי לצורך יישום החריג השולל פיצויים.

נבולסי שהה ברכב ביודעו כי נעשה בו שימוש ללא רשות. לכן הוא אינו זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים, אפילו הוא לא נטש את הרכב.

ע"א 5773/951. רמי נבולסי ואח' נגד אבומנה אנטון ואח' ניתן ביום, טז' בחשון התש"ס (26.10.99).

בימים אלה פנה נבולסי אל נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, בעתירה לקיים דיון נוסף בסוגייה זו.

נבולסי טען כי מדובר בהלכה קשה שיש בה כדי לשלול ‏פיצוי ממי שנפגע בנזק גוף, שלילה שיש בה משום פגיעה בכבודו.

אין מקום לאפשר דיון נוסף בסוגייה זו, פסק השופט ברק.

אכן בפסק הדין התקבלה הלכה חדשה. אולם אין ‏די בחשיבות, בקשיות או בחידוש בהלכה שנפסקה. כדי לקיים דיון נוסף, נדרש כי אלה יהיו מהותיים ומשמעותיים; כגון, ‏שנפלה בפסק הדין טעות מהותית, שהוא פוגע בעקרונות יסוד של השיטה, או בתפיסת הצדק של החברה; ‏שהוא מביא לתוצאה שלא ניתן לחיות עימה, שחלו שינויים משמעותיים אותם אין ההלכה משקפת.

ההלכה שנפסקה במקרה זה, קבע השופט ברק, אינה בגדר אלה, או דומים להם. אין מקום לקיים דיון ‏נוסף.‏