מטרה שאינה מקדשת את האמצעים

זכייה וביטולה

עירית נשר יצאה במכרז לעריכת ביטוחי העירייה.

חברת הביטוח אריה, באמצעות סוכנות הביטוח פלתורס, הגישה הצעה למכרז. מלבד הצעתה של אריה הוגשו שתי הצעות נוספות של חברת הביטוח עילית ושל חברת הביטוח הפניקס.

ועדת המכרזים בחנה את ההצעות השונות ואת המלצות יועץ הביטוח והחליטה לקבל את הצעתה של חברת אריה.

אומנם הצעתה של עילית הייתה זולה יותר, אולם מחירה הנמוך נבע מהעובדה, שעילית הכניסה על דעת עצמה שינויים בתנאי ההשתתפות העצמית, שינויים שלא תאמו את תנאי המכרז.

עירית נשר שיגרה הודעת זכייה לחברת אריה. לאחר משלוח הודעת הזכייה, קיימו נציגי העירייה ובהם ראש העירייה, ישיבה עם נציג סוכנות הביטוח פלתורס. באותה ישיבה התבקשה פלתורס לפעול אצל המבטחת אריה להוזלת הפרמיה.

מיד לאחר סיום אותה ישיבה, ביקש גזבר העירייה לוודא כי הפוליסות של חברת אריה אכן תכנסנה לתוקף מלא החל מתאריך 1.4.2000. נציג סוכנות פלתורס אישר זאת.

מאוחר יותר, השיבה אריה בשלילה, על בקשת העירייה להפחית את עלות הפרמיה.

בתאריך 4.4.2000 חתמה עירית נשר על הסכם ביטוחי עם עילית.

ראש העיר בלבד הוא הקובע

אריה פנתה אל העירייה במחאה והודיעה כי היא דורשת לממש את זכייתה במכרז.

העירייה דחתה את טענת אריה וטענה כי ועדת המכרזים היא בגדר ממליצה בלבד. על פי תנאי המכרז העירייה רשאית שלא לקבל את ההצעה הזולה ביותר, או כל הצעה שהיא. זאת ועוד, הוסיפה העירייה, מי שמוסמך להחליט על תוצאות מכרז לפי סעיף 148 לפקודת העיריות הוא ראש העירייה בלבד. במקרה זה ראש העירייה דחה את המלצת ועדת המכרזים.

על החלטת ראש העיר לקבל את הצעתה של עילית, הגישה אריה עתירה לבית המשפט למתן סעד הצהרתי שיצהיר על זכייתה במכרז.

התובענה הובאה בפני השופט דן ביין מבית משפט המחוזי בחיפה.

שיהוי בהגשת העתירה

טענתה המקדמית של העירייה בדבר שיהוי אריה בהגשת העתירה, נדחתה על ידי בית המשפט. אריה פנתה אל העירייה מיד באותו יום בו הודיעה לה העירייה על אי זכייתה במכרז. העירייה השיבה למכתב רק לאחר מספר ימים. אריה לא הייתה חייבת לפנות אל בית המשפט בטרם קבלת תשובת העירייה על פנייתה.

ההסכם עם עילית נחתם עוד לפני שהעירייה הודיעה לאריה על ביטול זכייתה, דבר המצביע לכאורה על חוסר תום לב, על רצון ליצור "עובדות בשטח". מכאן שפניית אריה לבית המשפט 6 ימים לאחר קבלת תשובת העירייה על פנייתה, לא היה בה כדי לשנות את מצב העירייה או עילית.

השופט ביין הוסיף כי אפילו היה שיהוי מצד אריה, אין להביאו בחשבון נוכח אי החוקיות הבולטת בהתנהגות העירייה.

כוונה רצויה מול מעשים לא רצויים

לעירייה לא הייתה כל זכות לקבל את הצעת עילית, קבע השופט ביין, מאחר והצעה זו לא עמדה בתנאי המכרז.

לעירייה הייתה אומנם זכות לנהל משא ומתן, אבל רק עם הזוכה במכרז, לשם שיפור הצעתו שזכתה. עם מציע שהצעתו לא עמדה בתנאי המכרז, אסור לנהל משא ומתן. לא ניתן להביא לשינוי הצעה שלא זכתה כדי שתתאים לתנאי המכרז.

לכן לעירייה לא הייתה כל זכות לקבל את הצעת עילית וצדקה ועדת המכרזים בהחלטתה לפסול הצעה זו, ציין השופט.

בית המשפט הוסיף:

    "אמנם החלטת הועדה היא רק "המלצה" אך ראש העירייה אינו רשאי במסגרת סמכותו כ"מחליט" אם לקבל את המלצות הועדה אם לאו, לסטות מעקרונות דיני המכרזים ובעיקר מעיקרון השוויון שלפיו לא תקובל הצעה שאינה עומדת בתנאי המכרז. עקרונות דיני המכרזים אינם חלים רק על ועדת המכרזים אלא גם על ראש הרשות"
.

סעיף 148 לפקודת העיריות קובע כי על ראש העירייה לרשום את נימוקיו שלא לאמץ את המלצות ועדת המכרזים ולהביאם לידיעת המועצה. לא הוכח שאכן כך נהג ראש העירייה.

המניע מאחורי החלטת ראש העיר שלא לקבל את הצעת אריה היה אי הסכמתה להוזיל את הפרמיה למחיר שהציעה עילית. "כוונת ראש העירייה לחסוך כסף לקופה הציבורית הייתה ללא ספק רצויה, אך לצערי מעשיו לא היו רצויים בהיותם נוגדים עקרונות יסוד של דיני המכרזים", פסק השופט ביין.

מצג מצד העירייה

בהודעה על הזכייה שקיבלה אריה ובישיבות שקוימו לאחר מכן בהן נכח גם ראש העיר, יש לראות מצג מצד העירייה שזכיית אריה אושרה על ידי ראש העיר. יש לראות בכך הבטחה שלטונית וצריך טעם משכנע כדי לאפשר לעירייה להשתחרר מהתחיבות זו. מה גם, הוסיף השופט, שההתקשרות עם עילית הייתה פסולה מעיקרה.

התוצאה

בית המשפט קבע כי יש לבטל את התקשרות העירייה עם עילית ולהצהיר כי אריה, באמצעות סוכנות לביטוח פלתורס, הן הזוכות במכרז.