Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

ריבית דולרית, שיעורה והמועד לחישובה

העובדות

תמר וירון תדהר הם המוטבים בפוליסת ביטוח חיים צמודה לדולר שהוציאה חברת ביטוח מגדל לאביהם המנוח, גדעון תדהר ז"ל.

בפוליסת הביטוח הורה המנוח כי תגמולי הביטוח ישולמו לילדיו באמצעות הגברת אדריאן גוטמנס שהיתה גרושתו בעת שנפטר.

בחודש יולי 1995 נפטר המנוח. בחודש ספטמבר 1995 נמסרה הודעה למגדל על פטירת המנוח.

מאותו שלב החלה תכתובת בין הצדדים. ילדי המנוח טענו כי מגדל נקטה בסחבת ובפעולות מיותרות תוך כוונה להחזיק בכספיהם ללא זכות. מנגד טענה מגדל כי היא נתקלה בקושי לאתר את גב' גוטמנס ולהשיג שיתוף פעולה שלה לצורך תשלום הסכום באמצעותה-כפי שנקבע בפוליסה. רק בחודש מרץ 1998 נשלח מכתב של בא כוחה של הגב' גוטמנס על הסכמתה לקבל את סכום הביטוח עבור המוטבים, הם ילדי המנוח.

על פי הפוליסה על מגדל לשלם לילדי המנוח סכום של 150,000$. בחודש יוני 1998 שילמה מגדל לילדי המנוח באמצעות הגב' גוטמנס את תגמולי הביטוח, כערכם בשקלים חדשים. סכום זה התקבל כסכום שאינו שנוי במחלוקת, כאשר ילדי המנוח שמרו על זכותם לתבוע את יתרת הסכום שלטענתם מגיע להם.

המחלוקת

לטענת מגדל הסכום ששולם לילדי המנוח מהווה את מלוא סכום תגמולי הביטוח שהיה עליה לשלם. סכום זה שולם במועד שנקבע בסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 ולכן אין להוסיף עליו הפרשי הצמדה וריבית כלשהם.

לטענת ילדי המנוח הסכום שולם באיחור ולכן יש לצרף אליו ריבית. מאחר ומדובר בפוליסה דולרית יש לשלם ריבית בשיעור של 11 אחוז. יש לזקוף את הסכום ששולם על חשבון ההוצאות והריבית, ולחייב את מגדל בתשלום יתרת החובה.

המועד לחישוב ריבית על תגמולי הביטוח

השופטת רות רונן מבית משפט השלום בתל-אביב, בפניה נתבררה התובענה, ציינה כי במקרה זה, בצדק, מגדל לא שילמה את תגמולי הביטוח כל עוד לא היה בידיה מסמך מטעם הגב' גוטמנס בו היא מאשרת את הסכמתה כי תגמולי הביטוח ישולמו באמצעותה לילדי המנוח, הם המוטבים. "אני סבורה", ציינה השופטת, "כי כל עוד לא היה בפני מגדל המסמך מהגב' גוטמנס לא היה עליה לשלם את תגמולי הביטוח למוטבים".

מגדל טענה כי חובת תשלום הריבית קמה רק לאחר 30 יום מהגשת התביעה בכתב לחברת הביטוח. לטענת מגדל יש לראות את התביעה כנמסרה לה רק כאשר פנתה הגב' גוטמנס והגישה תביעה בכתב באמצעות ההתחייבות שחתמה עליה על הסכמתה להעביר את הכספים לילדי המנוח. רק ממועד זה קמה חובת מגדל לשלם את תגמולי הביטוח ורק ממועד זה יש מקום לצרף ריבית לתגמולי הביטוח.

תביעת המוטבים נמסרה למגדל במועד בו הודע לה על פטירת המנוח, ציינה השופטת רות רונן. ממועד זה, ולמעשה 30 יום לאחר מכן, יש לצרף לתגמולי הביטוח ריבית, תהיה הסיבה לעיכוב בתשלומם אשר תהיה.

סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח מבחין בין תשלום הפרשי הצמדה על תגמולי הביטוח לבין תשלום הריבית. נקבע כי לתגמולי הביטוח יתווספו הפרשי הצמדה מיום קרות מקרה הביטוח. הטעם לכך הוא כי חובה על חברת הביטוח לשמור על ערך הכסף, ולכן תהא סיבת העיכוב בתשלום אשר תהא, עליה לשלם את תגמולי הביטוח כערכם ביום מקרה הביטוח.

ההסדר שננקט לגבי ריבית הוא שונה. נקבע כי תשלום ריבית על תגמולי הביטוח יתווסף רק תוך 30 ימים מיום מסירת התביעה.

סעיף 28(ד) לחוק חוזה הביטוח מתייחס לריבית על תגמולי ביטוח המשולמים במטבע חוץ או במטבע ישראלי המחושב לפי שערו של מטבע חוץ. המחוקק הניח כי זהו הסדר השומר על ערכו הריאלי של הכסף ולכן אין צורך בתוספת הצמדה.

ההלכה הפסוקה קבעה כי מועד מסירת התביעה אין משמעו המועד בו הוגשה התביעה לבית המשפט, אלא מועד הפניית דרישת התשלום אל חברת הביטוח. ממועד זה יתווסף לסכום תגמולי הביטוח גם סכום הריבית.

המחוקק ערך הבחנה, הוסיפה השופטת, בין מועד מסירת התביעה לחברת הביטוח לבין המועד בו היו בידי חברת הביטוח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותה.

המועד הראשון הוא מועד מסירת התביעה לחברת הביטוח. במועד זה חברת הביטוח אינה חייבת עדיין לשלם את התגמולים, אלא היא זכאית לדרוש מהמבוטח מידע. המבוטח מצידו חייב לשתף פעולה עם חברת הביטוח ולמסור לה את המידע תוך זמן סביר או לעזור ככל האפשר בהשגת המידע.

רק במועד בו יש בידי חברת הביטוח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותה, חלה החובה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח. במועד זה כאשר הסכום משולם בפועל למבוטח, הוא נושא הפרשי הצמדה מיום קרות מקרה הביטוח, ונושא ריבית - 30 יום מיום מסירת התביעה.

ההסדר בחוק הקובע כי תשלום הריבית לא יהיה ממועד קרות מקרה הביטוח, אלא 30 יום לאחר מסירת התביעה נועד להמריץ את המבוטח להזדרז ולהודיע לחברת הביטוח על מקרה הביטוח. קביעה זו נועדה אף להמריץ את חברת הביטוח להשלים את הבירור ולשלם בהקדם, שכן החיוב בתשלום הריבית הוא 30 יום ממסירת התביעה ולא מהמועד בו חלה חובת תשלום.

תשלום ריבית, הוסיף בית המשפט, אינו מהווה קנס אלא מהווה תשלום פירות עבור היות הכסף בידי המשלם והעדרו מקופת מי שזכאי לו. זאת גם כאשר העיכוב בתשלום נבע משיהוי של המבוטח.

שיעור הריבית

מועד מסירת התביעה במקרה זה, ציינה השופטת, הוא המועד בו נמסרה למגדל ההודעה על פטירת המנוח. המועד בו חתמה הגב' גוטמנס על הסכמתה לקבל את תגמולי הביטוח עבור ילדי המנוח אינו מהווה מועד מסירת התביעה. זאת למרות שמסמך ההתחייבות הוא מסמך מהותי לצורך קיום חובתה של מגדל לשלם את תגמולי הביטוח לילדי המנוח.

למגדל נמסרה הודעה על פטירת המנוח בחודש ספטמבר 1995. לפיכך, לפי החוק היו זכאים ילדי המנוח לתשלום ריבית החל מחודש אוקטובר 1995. אולם ילדי המנוח תבעו בתביעתם תשלום ריבית החל מתאריך 1.1.96 והם אינם רשאים לשנות מועד זה. לכן תגמולי הביטוח ישאו ריבית החל מתאריך זה ואילך.

סעיף 28(ד) לחוק חוזה הביטוח קובע:

"הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על תגמולי ביטוח המשולמים במטבע חוץ או במטבע ישראלי המחושב לפי ערכו של מטבע חוץ; על תגמולי ביטוח כאמור תתווסף, מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה, ריבית בשיעור שמשלם בנק ישראל לתאגידים בנקאיים על כספי פקדונות, באותו מטבע, שהם מפקידים אצלו לתקופה של שלושה חודשים מכספי פקדונות תושב כמשמעותם בהיתר הפיקוח של המטבע, תשל"ח- 1978..."

החל מחודש אוקטובר 1992 בנק ישראל חדל לקבל פקדונות של תושבים לזמן קצוב. לכן, לכאורה רוקן מתוכן הבסיס לחישוב שיעור הריבית בסעיף 28(ד), כמו גם שיעור הריבית בסעיף 4(ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, שהוראתו זהה.

לפיכך הקריטריון שנקבע בסעיף 28(ד) לחוק חוזה הביטוח אינו ישים ויש לבחון מהו שיעור הריבית שראוי לקבוע על תגמולי ביטוח דולריים על מנת שהזכאי לתגמולי ביטוח לא יפגע.

בפסיקה נקבע כי לאחר שבטלה הוראת סעיף 4(ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה (הדומה להוראת סעיף 28 לחוק) יש לקבוע סכום הטעון השבה בשווי ראלי מכוח דיני ההשבה הכללים.

בעבר בתי המשפט נהגו לפסוק ריבית על חוב בדולרים בשיעור של 11% כאשר לא הובאו ראיות או נימוקים לסתור.

במקרה זה מגדל הציגה לבית המשפט מסמך מהירחון הסטטיסטי לישראל המפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר שיעורי הריבית הממוצעת המשולמת על פיקדונות דולריים. מהמסמך עולה כי שיעור הריבית הממוצע המשולם על פיקדונות דולריים הוא 5.5 אחוז.

במספר פסקי-דין שניתנו לאחרונה, ציינה השופטת, נבחנה מחדש השאלה האם ריבית בשיעור של 11% על סכומים דולריים היא ריבית ריאלית.

אני סבורה, ציינה השופטת, כי בענייננו ניתן לשוב ולבחון האם שיעור הריבית של 11% הוא השיעור שיש לפסוק על החוב הדולרי. מגדל הביאה ראיות, הוסיפה השופטת, שיצדיקו סטיה מהשיעור הנ"ל.

לו הכסף היה מועבר לידי ילדי המנוח, הוא היה צובר ריבית. השאלה היא מהו שיעור הריבית שניתן היה לצבור על הסכום הנ"ל. השיעור הממוצע של הריבית שבנקים משלמים על פקדונות דולריים הינו אינדיקציה טובה לשיעור הריבית שיכלו ילדי המנוח לקבל, וסביר שאלו הפירות שהיו מתקבלים בגין סכום זה.

טענת ילדי המנוח כי יש לשלם ריבית דריבית על פי סעיף 7 לחוק פסיקת ריבית והצמדה נדחתה על ידי בית המשפט משנקבע כי הוראת סעיף זה אינה חלה על חוק חוזה הביטוח.

ילדי המנוח טענו כי יש לזקוף את הסכום ששולם על ידי מגדל קודם כל על חשבון ההוצאות, הריבית ולבסוף על חשבון הקרן. בית המשפט דחה טענה זו. ילדי המנוח קיבלו את סכום הקרן הדולרי כסכום שאינו שנוי במחלוקת, ציין בית המשפט. המחלוקת היתה אך באשר לתשלום בגין סכום הריבית. משכך, יש לזקוף את הסכום ששולם על חשבון הקרן ולחייב את מגדל בסכום הנוסף שהיה שנוי במחלוקת-סכום הריבית.

התוצאה

בית המשפט קבע כי על מגדל לשלם לילדי המנוח ריבית בשיעור 5.5% לשנה על סכום תגמולי הביטוח בסך 150,000$, מתאריך 1.1.96 ועד היום.