נכי צה"ל ומשפחות שכולות

מדינת ישראל חילקה את הטיפול בנכי צה״ל ובמשפחות שכולות בין שני גופים:

קצין התגמולים במשרד הביטחון מופקד על הטיפול בחיילים שנפגעו ובמשפחות חיילים שנספו כתוצאה מחבלה או ממחלה שארעו:

 1. בשירות חובה, מילואים, או במחצית השנה הראשונה לשירות קבע גם אם הפגיעה או המוות לא נגרמו בפעילות מבצעית או כתוצאה מתנאי שירות ייחודיים לשירות הצבאי.

 2. בשירות קבע לאחר תום מחצית שנת הקבע הראשונה ובתנאי שהפגיעה או המוות נגרמו בפעילות מבצעית או כתוצאה מתנאי שירות ייחודיים לשירות הצבאי.

המוסד לביטוח לאומי מופקד על הטיפול בחיילי הקבע שנפגעו או חלו לאחר תום מחצית שנת שירות הקבע הראשונה. הטיפול נעשה במסגרת ביטוח נפגעי עבודה שמעניק המוסד לכל העובדים במשק.

המאבקים המשפטיים בתחום זה הם לרוב על סירובו של קצין התגמולים להכיר בחייל כנכה צה"ל ועל שיעורי הנכות הנמוכים שמעניקות הוועדות הרפואיות. 

כך לדוגמא, קצין התגמולים סירב להכיר בחייל קרבי שהתגייס עם פרופיל 97 ובמהלך השירות באינתיפאדה בחברון התפרצה אצלו מחלת הסכיזופרניה. באחד מפסקי הדין הראשונים בתחום זה הצלחנו לשכנע את בית המשפט להכיר בו כנכה צה"ל. ראה סקירת פסק הדין תחת הכותרת סכיזופרניה בשטחים.   

חשוב לדעת כי הזכות להגיש תביעה לקצין התגמולים מתיישנת כתום שלוש שנים מיום שחרורו של החייל משירותו הצבאי. 

קצין תגמולים רשאי להאריך את מועד ההתיישנות אם הוא סבור כי מן הצדק לעשות זאת כאשר מתקיימים התנאים המפורטים בחוק שאחד מהם הוא שהחבלה תועדה ברשומות של צה"ל או של המדינה או של מוסד ציבורי מאושר.

על החלטת קצין התגמולים ניתן לערער בפני וועדת ערעור ועל החלטתה של זו ניתן לערער בפני בית המשפט המחוזי בנקודה משפטית בלבד.

בקישורים הבאים תמצאו סקירות של פסקי דין שנתנו בתחום: