נוסע, נהג, או הולך רגל, שנפגע בתאונת דרכים, זכאי לפיצויים עבור נזקי גופו ונפשו, על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, שנהוג לכנותו בקצרה "חוק הפלת"ד".
הזכאות המיוחדת לפי חוק הפלת"ד, באה בנוסף לזכותו של הנפגע מכוח ביטוחים פרטיים שרכש בעצמו, או שנרכשו לטובתו (על ידי מעביד, למשל), כגון: ביטוחי חיים, מנהלים, אובדן כושר עבודה, תאונות אישיות.
החוק מטיל על בעל הרכב, או המחזיק ברכב, או הנוהג ברכב, חובה לרכוש פוליסה המכסה את אחריותם המוחלטת על פי חוק הפלת"ד. כדי שלנפגעי הגוף יהיה ממי לגבות את הפיצויים. הפרת חובת הביטוח גוררת סנקציות פליליות ואזרחיות. מדובר בביטוח כפוי. לכן נהוג לקרוא לו "ביטוח חובה".
פוליסת ביטוח החובה נכנסת לתוקף רק מאותו הרגע שתעודת ביטוח החובה משולמת בבנק. בטופס התעודה אף רשום שמועד תחילת הביטוח הוא "המועד בו הוחתמה התעודה בחותמת הבנק".
החוק הישראלי אימץ בתחום תאונות הדרכים את עקרון האחריות המוחלטת No Fault. הזכאות לפיצויים עבור פגיעה בתאונת דרכים קיימת, אפילו לא הייתה כל אשמה מצד הפוגע, ואפילו התאונה אירעה באשמתו של הנפגע.
זאת בניגוד לתביעות נזיקיות אחרות, ובכללן תביעות בגין נזקי הרכוש שנגרמו באותה תאונה, בהן יש צורך להוכיח את אשמת הגורם המזיק, כדי לזכות בפיצוי.
בקיצור, אשמת הנפגע אינה רלבנטית לזכאות בפיצויים, למעט במקרים מסוימים, לגביהם יש לקבל ייעוץ ספציפי, בהם לרכב לא היה ביטוח חובה.
בקישורים הבאים תמצאו סקירות של פסיקה עניפה בתחום חשוב זה: