המוסד לביטוח לאומי הוא תאגיד ממשלתי שהוקם על פי חוק. המוסד ממומן על ידי תושבי המדינה החייבים לשלם לו מידי חודש בחודשו דמי ביטוח בסכומים ניכרים המגיעים עד לעשרים אחוז מהשכר בקירוב.
אולם למרבה הצער, המוסד מפעיל כלפי המבוטחים הנזקקים לו מנגנון של רוע מכוח חוק דרקוני: תקופות התיישנות קצרצרות, לרוב שנה, ולעיתים מספר ימים. וועדות רפואיות המתעללות בנכים. אפשרויות ערעור מצומצמות ביותר. קצבאות דלות ומעליבות.
לא פלא שבמהלך השנים קמו "מאכרים" המבטיחים, לעיתים הבטחות שווא, להתגבר על ידו הקשה של המוסד.
מדיניות התביעות האכזרית של המוסד יוצרת מצב שרבים מידי מתפרנסים על גבו של מי שנופל עליו אסון: פונקציונרים חסרי לב, רופאים מנוכרים, חברי וועדות ערר, עורכי דין, ״נציגי ציבור״ המשמשים קישוט בערכאות ועוד.
ולמי לא נשאר? למי שמממן את המוסד: למבוטחים הזקוקים לקצבאות כאוויר לנשימה.
מדיניותו של המוסד באה לידי ביטוי בסקירות פסקי הדין בקישורים הבאים: