על כתם המרמה

באחד הימים כילתה שריפה את הטרקטור של גיא בן חמו.

אתה רמאי. הצתת את הטרקטור בזדון, הטיחה מבטחת הטרקטור, חברת הביטוח אליהו, במבוטחה וסירבה לשלם לו תגמולי ביטוח.

בן חמו פנה לבית משפט השלום בפתח תקווה והובא בפני השופט נחום שטרנליכט.

בידי אליהו לא היו כל ראיות לכך שבן חמו הצית את הטרקטור שלו. בהעדר ראיות ישירות, אליהו הדביקה על מצחו של מבוטחה כתם של רמאי וקיוותה כי ניסיונותיו לגרד מעל עצמו את הכתם, יהפכו אותו לרמאי בעיני השופט.

אליהו קיוותה שיקרה לבן חמו מה שקרה לגיבור שירו של דוד אבידן, "הכתם נשאר על הקיר". הגיבור מנסה לגרד את הכתם שעל הקיר, לצבוע אותו, לסייד אותו, לקרצץ אותו, להלום בו בגרזן ואפילו מעמיד את עצמו אל הקיר ומבקש שיירו בו כדי "שהדם יכסה על הכתם". אולם דבר לא עוזר. "הכתם נשאר על הקיר".

"הוצת או לא הוצת, זו השאלה". כך בלשון פואטית, פותח השופט שטרנליכט את פסק דינו.

אכן, מודה השופט שטרנליכט, על פי פסיקת בית המשפט העליון, חברת ביטוח המטיחה כתם של מרמה במבוטחה, חייבת גם לשכנע כי המבוטח הוא זה שהצית את הנכס המבוטח. אכן, ממשיך השופט ומאשר, אליהו לא הצליחה למצוא ראיות ישירות לכך.

אף על פי כן, בן חמו הוא רמאי בעיני השופט.

בן חמו, בניסיונותיו לנקות את הכתם שהוטח בו, הביא עדות של מומחה שריפות ותיק בשם יעקב ריטוב המקובל גם על חברות ביטוח.

ריטוב קבע כי ישנה סבירות גבוהה שהשריפה בכלל ארעה עקב כשל חשמלי בלוח החשמל של הטרקטור.

אולם השופט העדיף את חוות הדעת של חוקרי השריפות מטעם מכבי האש ואליהו שקבעו כי "כמעט בטוח שזה לא מקצר חשמלי".

בנקודה זו, להרף עין, הפך בן חמו אמין על השופט. השופט נתפס לעדותו של בן חמו, כי טיפל בטרקטור היטב וכי סגר בעצמו את מפסק הזרם. כיצד ייתכן כשל חשמלי "כשמדובר בטרקטור המטופל היטב שמפסק הזרם שלו סגור", שואל השופט ומגיע למסקנה שהטרקטור הוצת.

אולם האם הטרקטור הוצת על ידי בן חמו?

אכן, מסכים השופט, גם כאן אין בידי אליהו ראיות ישירות לכך שבן חמו הצית. אף על פי כן בן חמו הוא שהצית.

הנה מרעים השופט, בן חמו העיד כי אחותו או אביו, הם אלה שהזעיקו את מכבי האש. זהו שקר וכזב. בדו"ח מכבי האש כתוב שההודעה על השריפה נמסרה על ידי אדם בשם אדיר.

תמיהה נוספת: בן חמו לא התלונן מייד במשטרה, אלא כעבור חודש ימים. "הייתכן שאדם בר דעת אינו מבין כי כאשר מוצת רכושו עליו להתלונן במשטרה והוא מבין זאת רק לאחר קבלת ייעוץ משפטי", שואל השופט בציניות.

ועניין נוסף: השריפה ארעה סמוך לבית הוריו של בן חמו במושב עין שריד. בן חמו העיד כי הוא אינו מתגורר בעין שריד וכי אחותו הודיעה לו על השריפה בטלפון לביתו בפרדסיה. בן חמו הגיע למקום השריפה בתוך 10 דקות ואז כבר היו במקום משמר הגבול ומכבי האש.

כאן נפלת, אומר השופט לבן חמו. חוקר אליהו הקליט אדם בשם חביב בן לולו שסיפר לו בטלפון כי אתה מתגורר עם הוריך בעין שריד וכי היית במקום השריפה עוד לפני מכבי האש.

אבל, השיב בן חמו, אותו בן לולו הובא לבית המשפט וחזר בו מדבריו. הוא אמר כי אני לא מתגורר עם הורי.

זה נכון, הודה השופט, אבל הייתי מצפה שתביא את אשתך ושהיא תאשר כי אתם לא מתגוררים עם ההורים.

עניין נוסף שהטריד את השופט הייתה עדותו של אדם בשם אבינועם לפיה בן חמו לא עבד אצלו. עדות זו עמדה בסתירה לעדות בן חמו כי למחרת השריפה היה אמור לעבוד עם הטרקטור אצל אבינועם.

הנה כי כן, מסכם השופט בלשונו, ארבע ראיות נסיבתיות הופכות את בן חמו לרמאי:

"לא היה זה בן חמו או מי מבני משפחתו שהודיעו למכבי האש על השריפה...

במשך זמן ארוך נמנע בן חמו מלהגיש תלונה במשטרה...

טענתו כי אינו מתגורר במושב עין שריד וכי הגיע למקום השריפה לאחר מכבי האש נסתרה...

גם טענתו של בן חמו כי למחרת השריפה היה אמור לעבוד אצל אבינועם נסתרה".

לאור ארבע אלה, דחה השופט את התביעה ופטר את אליהו מתשלום תגמולי הביטוח.

ואנו במקום בן חמו, היינו נעלבים. לא משום שהשופט הפך אותו לרמאי. ארבע הראיות אינן מעידות על כך שבן חמו הוא רמאי. אלא משום שהשופט הפך אותו לרמאי טיפש.

טול לדוגמא את העובדה שלא התלונן מייד במשטרה. על כך מביע השופט תמיהה: "הייתכן שאדם בר דעת אינו מבין כי כאשר מוצת רכושו עליו להתלונן במשטרה".

אלא שאין כל חובה להגיש תלונה במשטרה. חובה שכזו קיימת רק בדיקטטורות. לא זו אף זו: בימים טרופים אלה, דווקא אדם בר דעת לא יטרח להגיש תלונה במשטרה. חבל על הזמן. אין זה סוד כי לגבי עבריינות רכוש (ולא רק) המשטרה לא עושה דבר. התלונה במשטרה מוגשת למעשה אך ורק לצרכי הביטוח. בן חמו אם כן, יצא טיפש. אם אכן ביים את מקרה הביטוח, היה עליו להתלונן מייד במשטרה. הרי זו ממילא לא הייתה באה לחפש את המצית. באותו אופן היה עליו להמתין עם ההצתה עד שתוזמן אצלו עבודה. באותו אופן, לא היה צריך לספר כי הוא מתגורר במושב אחר, אלא היה צריך לספר כי הלך למקווה.

אליהו הוציאה את דיבתו של בן חמו, בלי כל ראיה ממשית וההצלחה שיחקה לידיה. על כך אמר הרמב"ם: שלושה לשון הרע הורגת - האומרו, והמקבלו, וזה שאומרין עליו. והמקבלו, יותר מן האומרו (משנה תורה ספר המדע הלכות דעה פרק ז').