נזק ללא זיקה

סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח קובע כי "בבטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב". אולם האם קיימות נסיבות שבהן ניתן לחייב חברת בטוח לשלם תגמולי בטוח גם עבור נזק שלא נגרם למבוטח או למוטב?

חברת מטר השכירה מבנה תעשייתי שבבעלותה באזור התעשיה בחולון לחברה לייצור מזרונים בשם פייראיזן.

בשנת השכירות התשיעית פרצה במבנה שריפה וכילתה אותו. בחוזה השכירות התחייבה חברת פייראיזן "לבטח את המבנה מפני כל נזק, לרבות נזקי שריפה ולהמציא למשכיר שעבוד ביטוח".

חברת הבטוח בידרמן, שאצלה בוטח המבנה, הכירה בשעבוד אך טענה כי עדיין המבוטחת על פי הפוליסה היא חברת פייראיזן. לכן כל עוד זו האחרונה אינה תובעת את תגמולי הבטוח עבור בנייתו של המבנה השרוף מחדש, אין בעלת המבנה, חברת מטר זכאית לקבלם.

נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר דחה טענה זו. מטר יכולה לממש את זכויות הביטוח שמושכנו לטובתה באותו אופן ובמידה שחברת פייראיזן יכולה לעשות זאת.

בכך נפתחה הדרך לדיון בסוגיה העיקרית. האם יכולה היתה חברת פייראיזן עצמה לתבוע תגמולי ביטוח כאשר לה לא נגרם כל נזק, המבנה איננו שלה, וגם לא נטען לאחריות כלשהי שלה לקרות השריפה.

בידרמן סברה כי לפייראיזן אין כל עילת תביעה כלפיה. לטענתה היא ביטחה את זיקת השוכרים בנכס ולא את זיקת הבעלים. ההבדל בין השניים או ברור.

השופט שמגר דחה גם טענה זו. חובת השיפוי של המבוטח איננה מותנית באופיה של הזיקה הקניינית של המבוטח לנכס. כשנשרף נכס הנזק שנגרם אחד הוא, בין אם הבעלים מחזיק בנכס ובין אם החזיק בו שוכר.

גם אם נדרש ענין מסויים של המבוטח בנכס, הרי מרגע שהתקיים ענין זה ואין ספק שלשוכר ענין בנכס, אין זה משנה מיהו המבוטח.

השופט שמגר פסק אם כן כי משיש למבוטח זיקת ביטוח כלשהי בנכס הוא יכול לבטח את מלוא ערך הנכס גם אם אובדנו לא יביא לו נזק כלשהו.