המוטב הרשום הוא היחיד הזכאי לכספי קופות הגמל וביטוחי החיים

ויליאם חלה בסרטן הערמונית. שנתיים נלחם במחלה הארורה. בסופו של מאבק, הלך לבית עולמו.

משך שנים חסך ויליאם לקופת גמל בחברת הביטוח הפניקס ורכש ביטוחי חיים בחברות הביטוח מגדל וכלל. הוא עשה זאת למען בנו אליאס, כדי שאם חס ושלום ילך לעולמו בטרם עת, בנו לא יסבול ממחסור. ויליאם אף הקפיד לרשום את בנו כמוטב הן בקופת הגמל והן בפוליסות הביטוח.

לאחר מות האב, פנה הבן לשלוש המבטחות וביקש לקבל את כספי קופת הגמל ופוליסות ביטוח החיים. הנושים של אביך הטילו עוד בחייו עיקולים על קופת הגמל ופוליסות הביטוח, השיבו מסלקי התביעות של שלוש המבטחות. כדי לשחרר את הכספים, עליך לפנות לבית המשפט, כדי שהוא יקבע מי זכאי לכספים שבהם.

כך מצא עצמו אליאס בבית משפט השלום בעכו, באולמה של השופטת בדריה חסן-חסניין, נלחם על כספי החיסכון ותגמולי הביטוח שהועיד לו אביו המנוח.

כדי למחוק את העיקולים, הבהירה השופטת חסן-חסניין, יש להכריע בשאלה המשפטית האם זכותו של הבן המוטב הרשום בקופת הגמל ובפוליסות הביטוח גוברת על זכותם של נושי המנוח, שהטילו עיקולים עוד בחייו של המנוח.

השופטת חסן-חסניין דנה קודם כל בגורל כספי קופת הגמל. אילו כספים אלה היו חלק מנכסי עזבון המנוח, הם היו עוברים ליורשיו, בכפוף לעיקולים שנרשמו עליהם בחייו. אולם קופת הגמל היא כלי סוציאלי מובהק. כספי קופת הגמל אינם חלק מנכסי עזבון המנוח, אלא שייכים למוטב והוא זוכה להגנה מפני נושי המנוח. עם פטירת העמית, זכותו למשיכת הכספים פוקעת אוטומטית ועמה מתפוגג גם העיקול. הזכות למשיכת הכספים עוברת למוטב כשהיא משוחררת מהעיקול. לסיכום, פסקה השופטת, זכות הבן כמוטב, גוברת על העיקולים שהוטלו על כספי קופת הגמל בשל חובות המנוח, גם אם הוטלו בטרם מות המנוח.

כעת פנתה השופטת לדון בפוליסות הביטוח. הפוליסות כללו שלושה כיסויים: אובדן כושר עבודה, מקרה מוות ("ריסק") וחיסכון ("ערכי פדיון").

בכיסוי לאובדן כושר עבודה, הבהירה השופטת, הזכאי לתגמולי ביטוח הוא המבוטח בלבד. אין בכיסוי זה מוטבים. לכן כשהמבוטח הולך לעולמו, כספי כיסוי זה עוברים ליורשים כחלק מעיזבונו. כשם שכל נכס של אדם שנפטר עובר ליורשים בכפוף לעיקולים, אם הוטלו, גם הזכות לתגמולי ביטוח שהמבוטח לא מימש בחייו עוברת ליורשיו בכפוף לעיקול שהוטל על נכסיו בחייו. כאן הנושים גוברים על המוטב.

שונה המצב לגבי הכיסויים מפני מוות בפוליסות ביטוח החיים. בחיי המבוטח, כיסויים אלה ריקים מתוכן, כי איש לא זכאי לקבלם אלא עקב מות המבוטח. לכן גם לעיקולם בחיי המבוטח אין כל משמעות. מדובר בעיקול על כיסוי ריק מתוכן. עם מות המבוטח, קמה זכותו של המוטב לקבל את תגמולי ביטוח החיים. הבן לא חייב דבר לנושים. כאן הבן - המוטב גובר על הנושים.

עתה פונה השופטת לדון בשאלה מה דינם של עיקולים שהוטלו בחיי המבוטח על כספי החיסכון בפוליסות ביטוח החיים. על פניו, אין כל סיבה שכספים אלה לא ייתפסו ברשת העיקולים שהטילו נושי המבוטח על זכויותיו לכספי החיסכון. אולם אם הנושה לא מימש את העיקולים ולא פדה את כספי החיסכון של המבוטח עוד בחייו, זכות המבוטח לכספי החיסכון פוקעת עם מותו ועוברת אוטומטית למוטב נקייה מכל עיקול.

לסיכום, פסקה השופטת, תגמולי הביטוח למקרה מוות והחסכונות בביטוחי חיים ובקופות הגמל הם כספים אשר נועדו להבטיח את ביטחונם הסוציאלי של יקירי המנוח שאת עתידם הכלכלי ביקש המנוח להבטיח לאחר מותו. לכן דיני הביטוח וקופות הגמל פורשים את הגנתם על כספים אלה על מנת שלא ייפלו לידי נושי המנוח.

"אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה", לא בבית מדרשה של השופטת בדריה חסן-חסניין. פסק דינה מכונן וקובע באופן מפורש ובלתי משתמע לשני פנים: כספים שצבר אדם בחייו אצל חברות הביטוח, שייכים אך ורק למוטבים שקבע בפוליסה. זוהי בשורה של ממש למיליוני מבוטחים בישראל. סוף סוף יכולים מבוטחים אלה להיות בטוחים שכספי הביטוח והפנסיה שחסכו במשך שנים, אכן יגיעו ליקיריהם. זו בדיוק תכליתם של ביטוחי חיים וקופות הגמל.