קריצה לכל עובר אורח

נסים שמחי נהג לטייל בעולם עם שלושה מחבריו ובתוכם אשר הלפרין.

את מסעותיהם נהגו להנציח במצלמת וידאו, אותה רכשו במהלך נסיעה בלתי נשכחת לסקנדינביה.

באחד הלילות חזר שמחי לביתו והשאיר את המצלמה למשך הלילה במושב האחורי של רכבו. כשקם בבוקר, גילה ברכב פריצה והמצלמה נעלמה.

אשר הלפרין פנה לחברת הבטוח המגן בה היתה מבוטחת דירתו וטען כי ביטוח זה חל גם על מצלמת הוידאו.

אכן - השיבה חברת המגן - פוליסת ביטוח הדירה מורחבת לכסות את מצלמת הוידאו גם בהיותה מחוץ לדירה ואפילו מפני כל הסיכונים; אלא במקרה כזה, הפוליסה דורשת כי המצלמה תהיה מלווה על ידי המבוטח ולא שתהיה מופקרת במושב האחורי של מכונית.

המחלוקת הועברה לדיון בפני שופטת בית משפט השלום בתל אביב דפנה אבניאלי.

אין מחלוקת, קבעה השופטת, כי שמחי החנה את מכוניתו ליד ביתו למשך הלילה והמצלמה, שהושארה ברכב ללא השגחה וללא ליווי, נגנבה מתוכו.

השופטת אימצה בנקודה זו הלכה שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב והנוגעת לביטוח תכשיטים. הללו, בלשון בית המשפט, "אינם רק חפצי ערך המושכים תשומת לב של אזרחים ואזרחיות ששמירה על החוק מהם והלאה.

תכונה נוספת יש להם. הם קלים למשיכה, לאיבוד ואף לשכחה. כלום ניתן להעלות על הדעת בטוח חפצים מעין אלה - ומחוץ לבית - ללא כל תנאי? אין צורך להיות ניחן בכשרון נבואה כדי לקבוע תוצאות בטוח מסוג זה. הילכך באה הדרישה לליווי החפץ".

אין ספק שבמקרה זה, קובעת אבניאלי, לא נתקיים התנאי של "לווי" המצלמה. תנאי הלווי דורש פיקוח והתנהגות אחראיים של המבוטח כלפי חפצי הערך המבוטחים.

המצלמה הושארה גלויה, ללא השגחה על המושב האחורי של הרכב. אין ספק שהמצלמה קרצה לכל עובר אורח, עד שמאן דהוא עשה מעשה, פרץ את המכונית ונטל את המצלמה לרשותו.

השופטת אבניאלי דחתה לפיכך את תביעת המבוטח ופטרה את המגן מחבותה כמבטחת על פי הפוליסה.