מצפונו של הציבור הנאור

חברת הביטוח הישראלית כלל וחברתה האנגלית אינדמניטי חברו יחדיו לעסוק בבטוחי משנה במסגרת גוף שכונה "POOL A ".

כעבור שנים עלה ניהול הפול על שרטון והפסיק ליטול סיכוני ביטוח חדשים.

במקביל החל הפול לעסוק בחיסול סיכוני הביטוח הקיימים באמצעות הסדרי פשרה עם מבוטחי משנה הידועים בענף הביטוח בשם הסכמי "CUP OFF ".

לפי הסכמים אלה קיבלו מבוטחי המשנה תשלום כולל אחד ובתמורה שחררו את מבטחות המשנה החברות בפול מתשלום עבור תביעות משולמות, תביעות תלויות ותביעות המכונות בשם IBNR .

תביעות משולמות הן תביעות שמבוטח המשנה כבר הכיר בהן ושילם אותן למבוטחיו שלו.

תביעות תלויות הן תביעות שהוגשו למבוטח המשנה אך זה עדיין לא שילמן.

תביעותIBNR הן תביעות שטרם הוגשו למבוטח המשנה אולם ניתן להעריך כי תוגשנה בעתיד.

כאמור, שוחררו מבטחות המשנה מחבות לכיסוי שלושת סוגי תביעות אלה תמורת תשלום אחד כולל מראש.

חברת כלל החלה לדרוש נתונים ומסמכים שונים. משלא יכלה לקבלם, ולהעביר עליהם ביקורת, הודיעה למנהלי הפול שהיא איננה מסכימה כי הפול יתחייב בשמה בהסכמי ה- "CUT OFF ".

מחשש פן יאבדו את יתרונות ההסכם שילמה אינדמניטי גם את חלקה של חברת כלל והגישה תביעת השבה נגדה בישראל.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט העליון ונדונה בפני השופט יעקב קדמי.

בבית המשפט טענה אינדמניטי כי יש לחייב את חברת כלל בתשלום מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

על פי טענה זו זיכו הסכמי ה-"CUT OFF " את חברת כלל בטובת הנאה, בכך ששחררו אותה מאחריות לתשלום תביעות כלפי מבוטחי המשנה.

לכן גם אם הסכמי ה- "CUT OFF" נכרתו ללא הסכמתה, עדיין על חברת כלל להשיב לאינדמניטי את אותו חלק בסכום הפשרה הכולל ששולם למבוטחי המשנה על ידי אינדמניטי ואשר זיכה את כלל בטובת ההנאה הצומחת משחרורה לשאת בתביעות.

כדי לזכות בטענה זו יש להוכיח כלשון החוק, "קבלה של טובת הנאה שלא על פי זכות שבדין שבאה מאדם אחר".

בהוראה זו מצויים שלושה תנאים מצטברים הדרושים להקמתה של חובת השבה מצידו של זוכה למזכה.

הסכמי ה- "CUT OFF " זיכו את כלל בטובת הנאה, שהרי הם שחררו אותה מחבויותיה כמבטחת משנה במסגרת הפול. בכך נתקיים התנאי הראשון של "קבלת טובת הנאה".

אין כל דין השולל מחברת כלל קבלת זכיה זו. לפיכך כדי לענות על השאלה אם קבלת טובת ההנאה מוצדקת עלינו להסתייע בתחושות המצפון, היושר, הצדק וההגינות של הציבור הנאור.

כאן קובע השופט קדמי כי התעשרותה של כלל על פי השקפת עולמו כשופט הינה בלתי צודקת. היא התעשרה בפועל על חשבון אינדמינטי בכך ששוחררה מחבויותיה כמבטחת משנה מבלי שתשלם כל תמורה.

אפילו כלל אינה כופרת בעצם חבותה היא רק באה בטרוניה על הקף חבותה.

אינדמניטי זיכתה את כלל בטובת הנאה שמקורה ב- "ויתור" מצד מבוטחי המשנה. בכך נתקיים גם התנאי השלישי שדורש כי טובת ההנאה תבוא לזוכה מ- "אדם אחר".

התוצאה הסופית של פסק דינו של השופט קדמי היא שיש לחייב את חברת כלל, על בסיס של עשיית עושר ולא במשפט, להשיב לאינדמניטי את אותם סכומים שהוכח כי כלל נהנתה מהם כתוצאה מהסכמי ה- " CUT OFF ".