נוסע בין גורר ונגרר
לפסק הדין המלא
מכונה לקיצוץ קש עמדה בשדה קציר מחוברת לטרקטור.
כשמפעילים טרקטור מסוג זה בהילוך מיוחד (שאינו מיועד לנסיעה) מופעל דריישפט.
זה האחרון מעביר את כוח מנוע הטרקטור למערכת הסכינים המתנועעים של מכונת הקיצוץ.
באותו יום עמד על מכונת הקיצוץ חוסיין סלימאן והיה עסוק בהכנסת חבילות קש אל המכונה, על מנת שזו תקצצן.
כאשר ביקש לרדת מהמכונה, החליקה לפתע רגלו הימנית של סלימאן לתוך לוע המכונה וזו קטעה את רגלו.
הטרקטור היה מבוטח בביטוח חובה במאגר הישראלי לביטוח חובה הקרוי הפול. מכונת הקיצוץ לעומת זאת לא היתה מבוטחת כלל. בהעדר ביטוח, חלה, כידוע, חובת הפיצויים על קרנית, היא הקרן לנפגעי תאונות דרכים שהוקמה על פי החוק למקרים כגון אלה של העדר ביטוח, או מבטח מתפרק.
בין שלושת הצדדים סלימאן, הפול וקרנית התעוררו חילוקי דיעות בשתי שאלות עקריות. האם בכלל מדובר בתאונת דרכים ואם כן - מי חייב בתשלום, האם מבטח הטרקטור, או קרנית שבאה במקום מבטח מכונת הקיצוץ.
על השאלה הראשונה ענה בית המשפט העליון, שאליו הגיעו המחלוקות, ללא קושי.
טרקטור, מבהיר השופט תיאודור אור, הינו רכב מנועי.
השימוש בטרקטור כמספק כוח למכונה נגררת נחשב לשימוש ברכב מנועי.
כששימוש זה גורם לתאונה, הרי בתאונת דרכים עקב השימוש בטרקטור עסקינן.
העובדה שהנגרר עצמו עשוי להיחשב רכב מנועי אינה מעלה ואינה מורידה.
כעת נפנה השופט אור לעסוק בשאלה מי חייב לפצות את סלימאן עבור נזקיו - האם הפול או קרנית.
בדיון הסתבר כי בסוגיה זו קיים הסכם בין חברות הבטוח לבין קרנית.
הסכם זה בא לפתור את חילוקי הדעות ביחס לכסוי תאונות דרכים שאירעו על ידי נגררים בעת גרירת נגרר או על ידי הנגררים עצמם.
בהסכם זה נקבע כי "בכל מקרה שהנגרר מחובר לגורר בעת התאונה ופוליסת הביטוח של אחד מהם אינה בתוקף, תפצה הקרן את הנוסעים בכלי שלגביו הבטוח אינו תקף".
המחלוקת בין הפול לקרנית היא בפרשנות המילה "נוסעים". לשיטת קרנית יש לתת למונח זה את משמעותו המילונית הרגילה. נוסע הוא "מי שעובר בכלי רכב ממקום למקום". במובן זה סלימאן לא נחשב לנוסע שהרי מכונת הקיצוץ נמצאה במצב עמידה וכוונת המצויים עליו אינה לעבור ממקום למקום.
הפול לעומת זאת טענה כי יש לפרש את המלה "נוסעים" לפי משמעותה בסוגיה המשפטית הנדונה. ביטוחי חובה לרכב מקנים זכאות לפיצוי לא רק למי שהיה על הרכב בזמן נסיעתו, אלא גם לכל מי שנמצא עליו בעת קרות התאונה. אפילו הרכב לא היה בנסיעה ואפילו כוונתו של אותו נוסע לא היתה כלל לנסוע ברכב. גם אדם שעלה על הרכב בזמן עמידתו ועסק בהטענתו, או עסק בתיקונו או שעלה עליו מכל נימוק אחר, נחשב "נוסע" וזכאי לפיצויים במסגרת ביטוח החובה.
השופט תיאודור אור מעדיף את הפרשנות התכליתית של הפול. הרי מטרתו של ההסכם בין הפול לקרנית היתה להסדיר את פיצוים של כל הנפגעים הזכאים לפיצוי בנסיבות שבהן מעורבים בתאונה רכב גורר ורכב נגרר.
אין זה סביר שהצדדים התכוונו שלא להסדיר חלק גדול מתביעות נפגעים שזכאים לפיצויים אך אינם בגדר "נוסעים" במובן היומיומי הרגל.
על בסיס האמור לעיל קבע השופט תיאודור אור כי ביחסים שבין הפול לסלימאן חייבת הפול לפצותו שכן מדובר ב"תאונת דרכים" אולם ביחסים שבין הפול לקרנית, חייבת זו האחרונה לשפות את הראשונה עבור כל תשלומיה לסלימאן.