תינוקת נפלה מידי מטפלת וחברה התינוק נמצא אשם

1983-2011©חיים קליר ושות'

תינוקת נפלה מידי מטפלת. חברה התינוק נמצא אשם

תינוקת בת 6 חודשים, שכבה על שמיכת פעלולים ושיחקה להנאתה בצעצועים.

כעבור זמן, ניגשה אליה המטפלת כדי לקחת אותה לחדר האמבטיה להחליף לה חיתולים.

או אז ארעה תאונה.

"פניתי לכיוון האמבטיה", סיפרה המטפלת, "בעת צעידתי דרכתי על מכונית משחק ששיחק בה אחד הילדים. נפלתי והתינוקת נשמטה תוך כדי הנפילה, חרף ניסיוני הנואש לאחוז בה".

התינוקת פונתה לבית החולים. שם אובחן שבר דחיסה פרונטאלי. התינוקת עברה ניתוח ונותרה עם צלקת בקדמת הקרקפת.

התאונה המתוארת התרחשה במשפחתון שהופעל במסגרת מתנ"ס בשכונת הר חומה בירושלים.

האם המטפלת והמתנ"ס אחראים לנזקיה של התינוקת? ההיגיון שלי אומר כי מטפלת בתינוקות חייבת לקחת בחשבון צעצועים המפוזרים על הרצפה. עליה לנהוג משנה זהירות כדי לא להיתקל בהם. במיוחד כאשר היא מחזיקה תינוק על הידיים.

לא כך סברה המטפלת מישל כהן. לא כך סברה בעלת המתנ"ס, החברה למרכזים קהילתיים בירושלים.

גם המטפלת וגם בעלת המתנ"ס התנערו מכל אחריות. מבחינתן רק אלוהים לבדו אחראי לתאונה.

ומה החליט השופט כרמי מוסק מבית משפט השלום בירושלים? זאת נראה מייד.

אין ספק, מסכים השופט מוסק, כי גננות וסייעות, אשר גורל ילדינו מופקד בידיהן, חייבות להשגיח עליהם.

מטבע הדברים, ממשיך השופט, מידת הזהירות הנדרשת ביחס לילדים פעוטים השוהים במעון גבוהה יותר נוכח גילם והצורך בפיקוח צמוד ובסביבה בטוחה.

עד כאן מילים חדות כתער, מסר ברור של מערכת שפיטה בחברה מתוקנת.

אולם, ממשיך השופט ועושה תפנית, אין מדובר בהשגחה בלתי מוגבלת. מידת ההשגחה הנדרשת הינה תוצאה של "איזון בין האינטרס של השגחה על ילדים מצד אחד והיכולת להקצות כוח אדם להשגחה מצד שני".

האם ניתן היה למנוע את נפילת התינוקת, מקשה השופט.

השופט התרשם עמוקות מעדות המטפלת שהפילה את האשמה על... תינוק אחר, חבר למשחק של התינוקת. בעת הנפילה, סיפרה המטפלת לשופט, התינוקות שיחקו בתיבת מיומנות הכוללת מכוניות משחק בגדלים שונים. באופן בלתי צפוי, תינוק אחר הזיז מכונית. הדבר בא למטפלת בהפתעה. חרף כל הזהירות, היא דרכה על המכונית, מעדה ושמטה מבין ידיה את התינוקת.

"בסיטואציה זו", קובע השופט, "קשה להצביע על התנהגות אשר הייתה יכולה למנוע את התוצאה המצערת".

לסיכום, פוסק השופט, לא הייתה כל התרשלות מצד המטפלת, ממילא גם לא מטעם המתנ"ס.

זו כמובן תוצאה תמוהה. השופט קובע כי מידת ההשגחה הנדרשת ממטפלות נקבעת על פי היכולת להקצות כוח אדם להשגחה על התינוקות. זה בוודאי נכון. אולם התאונה האומללה לא ארעה בשל חוסר בכוח אדם, אלא משום שהמטפלת לא לקחה בחשבון צעצוע שאחד התינוקות הזיז.

האם אפשר ברצינות לקבוע כי למטפלת מותר לא לקחת בחשבון התנהגות "מפתיעה" שכזו של תינוק אחר?

לזכותו של השופט ייאמר כי הוא מצא דרך אחרת לפצות את התינוקת. מתוך העדויות השופט לומד כי נציגי המתנ"ס הציגו בפני הורי התינוקת מצג כוזב לפיו קיים כיסוי ביטוחי לפעילות המשפחתון. המטפלת תמכה בעדות ההורים. אפילו בפני, כך העידה, אישרה רכזת המשפחתונים במתנ"ס, כי לפעילות המשפחתון ולפעוטות עצמם הוסדר כיסוי ביטוחי. "לולא הייתי יודעת שאין לי ביטוח, לא הייתי מפעילה משפחתון. לי הייתה בת שהיא חלק מהמשפחתון שלי. כשקרתה התאונה, בתי גם לא הייתה מבוטחת. אני הוטעיתי וגם ההורים הוטעו...".

בסופו של יום, השופט פוסק כי המתנ"ס וגם המטפלת אחראים, בחלקים שווים (חצי חצי) לפצות את התינוקת, לא בשל רשלנות בהשגחה על התינוקת, אלא משום שלא דאגו לבטח את פעילות המשפחתון.

ומדוע המטפלת אחראית לביטוח, הרי היא הוטעתה וסברה כי המתנ"ס דואג לכיסוי הביטוחי? "עדיין" קובע השופט, "היה עליה לפנות לנציגי המתנ"ס ולוודא שהונפקו הפוליסות".

לאחר דיון בנזקיה של התינוקת, השופט קובע כי הפיצויים עומדים על 50,000 שקל, כולל הוצאות משפט. סכום זה הוא מחלק כאמור בין המטפלת למתנ"ס בחלקים שווים.

20.7.2011 מסמך 899 נשלח למנויים 15.9.11

לפסק הדין המלא