Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

בין אחריות מקצועית למשפחתית

כל מי שמצוי בתחום הביטוח יודע על קיומו של סוד גלוי בענף: חברות הביטוח מנסות לעשות כל דבר כדי לדחות דיונים בבתי המשפט. "או שהסוס ימות, או שהפריץ ימות". כל מסלק תביעות זב חוטם יודע לומר: או שתקבל עכשיו את מה שאני מציע לך, או שתפנה לבית המשפט כדי שהנכד שלך יזכה לראות את כספי הביטוח.

לפני כשנתיים, גם שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), טובה שטרסברג-כהן, נציבת תלונות הציבור על שופטים, נזקקה לסוגיה כאובה זו ופרסמה חוות דעת עם כללים נוקשים ביותר, בניסיון לצמצם עד למינימום את דחיות הדיונים בבית המשפט. ראה את חוות הדעת באתר משרדנו תחת הכותרת שמיעת משפטים תוך זמן סביר והימנעות מדחיית דיונים.

נושא זה עלה בימים אלה גם במערכת בתי הדין לעבודה.

בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע התברר סכסוך בין רשות הנמלים לבין עובד לשעבר בעניין תנאי פרישתו של העובד מהרשות.

כאשר השופט עמד לקבוע מועד לשמיעת ראיות, הודיעה באת-כוח רשות הנמלים, כי היא עומדת ללדת וביקשה כי השופט יקבע את מועד שמיעת הראיות לאחר סיום חופשת הלידה.

עורכת הדין ציינה כי התיק נמצא בטיפולה האישי מתחילת דרכו. היא בקיאה בפרטיו ובחומר הרלוונטי.

השופט לא קיבל את בקשתה. הוא קבע את הישיבה זמן קצר לפני תום חופשת הלידה. השופט הטעים כי בית הדין אינו יכול להידרש ל"בעיות פנימיות וארגוניות" במשרד עורכי הדין של רשות הנמלים.

על החלטה זו של בית הדין הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

לשכת עורכי הדין נזעקה וביקשה להצטרף לדיון כ"ידיד בית המשפט" לאור השלכותיו לגבי כלל ציבור עורכות הדין.

הלשכה טענה, כי מקום בו נמצא תיק בשלבי בירור מתקדמים, תרומתו של הפרקליט המטפל בתיק נכבדה. העברת התיק לפרקליט אחר תחייב הקדשת שעות לימוד רבות. במצב זה, לדעת הלשכה, גובר האינטרס של בעל הדין לקיום הליך הוגן על קיומו של הליך רצוף ומהיר.

נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט סטיב אדלר, דחה את בקשת רשות הערעור, והותיר את מועד ישיבת ההוכחות שקבע בית הדין האזורי על כנו.

"מדיניותם ומגמתם של בתי הדין היא לחתור לעשיית צדק, תוך ניהול ההליכים הבאים לפתחם במהירות וביעילות" פוסק הנשיא אדלר. דחיית דיונים פוגעת במטרה זו. היא מאריכה את ההליך השיפוטי, היא יוצרת "סחבת" ומותירה את הצדדים משך זמן רב ללא פתרון לסכסוך. על כן, "ככלל וכדבר שבשגרה, אין להיעתר לבקשות לדחיית מועדי דיונים, להוציא מקרים נדירים".

כעת עובר הנשיא לטענתה של באת כוח רשות הנמלים, כי דחיית בקשתה לדחות את הדיון בשל חופשת לידה, תפגע בציבור עורכות הדין כולו, במעמדן ובקידומן המקצועי. הדבר עלול, כך הפליגה בדבריה, "להשפיע על שיקולי מעביד בקבלתן של נשים לעבודה ו/או בקידומן המקצועי, כמו גם בשיקולי לקוחות בבחירת עורכת דין לטיפול בעניינם...".

טענה זו, קובע הנשיא, "אין מקומה בשוק העבודה במאה העשרים ואחת".

לית מאן דפליג, מבהיר הנשיא כי השופטים נדרשים לשים לנגד עיניהם את החשיבות שביצירת סביבת עבודה המאפשרת השתלבות מלאה וקידומן של נשים בעבודה. כפועל יוצא מכך עליהם להתחשב, במקרים המתאימים, בשהותן של נשים בחופשת לידה. אולם שיקול זה אינו עומד בפני עצמו. יש לשקלו אל מול האינטרסים הנוספים העומדים על הכף.

"אני רוחש הערכה רבה למאמצן של עורכות דין לשלב בין אחריותן המקצועית לבין אחריותן המשפחתית" אומר הנשיא אדלר.

אולם, מוסיף הנשיא, במשרד באי כוח רשות הנמלים מועסקים עורכי דין רבים המייצגים את הרשות בהליכים שונים. על חברים אלה לעבודה של עורכת הדין מוטלת החובה לקחת חלק משמעותי בחובה להבטיח את שוויון הזדמנויותיה במקום העבודה.

בסופו של יום, נדחתה הבקשה ומועד ההוכחות שקבע בית הדין האזורי לעבודה, נותר על כנו.