אחריות לדליפת גז רעיל
פגיעה משאיפת גז
יוסף חאיק, רתך במקצועו, הועסק על ידי מעבידתו חברת יואל חנן בשטח המפעל של בתי הזיקוק לנפט.
באחד הימים ארעה דליפת גז מאחד המיכלים. חאיק שאף את הגז ונפגע.
חאיק הגיש תביעה נגד מעבידתו, יואל חנן, וכן נגד בתי הזיקוק.
הטלת אחריות איש על רעהו
יואל חנן ובתי הזיקוק הטילו את האחריות לתאונה אחת על רעותה. בתי הזיקוק הסתמכה בנוסף על חוזה שנערך בינה לבין יואל חנן, לפיו שיחררה אותה יואל חנן מכל אחריות כלפי חאיק. יואל חנן טענה כי מדובר בתנאים מקפחים בחוזה אחיד. מדובר על סעיפים הפוטרים את בתי הזיקוק מאחריות שהיתה מוטלת עליה על פי הדין, אלמלא ההסכם.
על פי הצעת בית המשפט הצדדים הגיעו להסדר לפיו יואל חנן ובתי הזיקוק שילמו לחאיק פיצוי בגין נזקיו והמשיכו לדון ביניהן בשאלת חלוקת האחריות.
מסכות גז שלא נעשה בהן שימוש
התביעה נתבררה בפני השופט יגאל גריל, מבית משפט המחוזי בחיפה.
במשך כשבועיים לפני התאונה, עבד חאיק יחד עם קצין הבטיחות של בתי הזיקוק ועובד נוסף של יואל חנן בריקון מיכלים שהכילו גז מסוג מימן גופריתי במתקן האתילן שבבתי הזיקוק, על יד הלפיד.
ביום האירוע, נהג קצין הבטיחות במכוניתו לאזור הלפיד כשעימו ברכב חאיק והעובד הנוסף.
ברכב היה דלי ובו מסכות גז של בתי הזיקוק. אולם, שלושת נוסעי הרכב לא השתמשו במסכות אלה. לפי עדותו של חאיק, הוא ירד מן הרכב והריח את ריח הגז. קצין הבטיחות הורה לו לגשת למתקן לסגור את ברז הקיטור. חאיק עשה זאת. לאחר שחזר למכונית, החל חאיק להשתעל, קיבל סחרחורת, החל להקיא ונלקח למרפאה.
אחריות בלעדית לתאונה על בתי הזיקוק
השופט גריל קבע כי בנסיבות המקרה בתי הזיקוק נושאים באחריות הבלעדית לקרות התאונה.
על פי הוראות הבטיחות הפנימיות של בתי הזיקוק, הן מתקן האתילן והן אזור הלפידים כלול בשטח "האיזורים המסוכנים במיוחד" אשר חייבו נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים.
על פי תקנות הבטיחות גז המימן הגופריתני הוא מסוכן במיוחד והתקלות בו ללא הגנת מערכת הנשימה עלולות לגרום אובדן חיים. באותן הוראות מובהר כי אין לסמוך על חוש הריח במקומות בהם קיים חשד לנוכחות גז ויש להסתייע בגלאי גז לגילוי גז. כאשר קיים ריכוז הגבוה מ- 10 P.P.M. באויר, חובה להשתמש במסכות עם מסנן המיועד לגז זה בשטח פתוח.
לאחר התאונה הוציא הממונה על הבטיחות של בתי הזיקוק מסמך המתייחס לאירוע. בפרק ממצאים ומסקנות רשם הממונה כי בסוגי עבודות הכרוכות בסיכון של פריצת חומר מסוכן, מן הראוי לגשת למקום כאשר כל העובדים חובשים מסכות ורק לאחר שמתברר כי השטח נקי, ניתן להסיר את המסכות.
כאשר הגיעו שלושת נוסעי הרכב לקירבת מתקן האתילן ואזור הלפיד, קצין הבטיחות חייב היה לוודא ששני העובדים והוא עצמו יחבשו את המסכות.
ברכב בו נסעו השלושה היה דלי ובתוכו מסכות גז לעובדים.
מכאן, ציין השופט, הסיבה לגרימת הנזק אינה נעוצה בכך שיואל חנן לא סיפקה את המסכות, שהרי מסכות גז היו, גם אם של בתי הזיקוק.
הסיבה לכך שנגרם נזק לחאיק נובעת מכך שלא נעשה שימוש כנדרש במסכות הגז.
קצין הבטיחות של בתי הזיקוק היה בעל הסמכות במקום והוא היה מודע לסכנה. מחובתו היתה לוודא כי בהגיעם למקום סמוך למיכלי הגז, ישתמשו העובדים והוא עצמו במסכות הגז.
חבישת המסכות כאשר ניגשים למקום המצאות של מיכלי גז המימן הגופריתי הוא אמצעי זהירות אלמנטרי שחובה היתה לנקוט בו.
חאיק עבד בזמן האירוע בצמוד לקצין הבטיחות של בתי הזיקוק, כאשר ברשות קצין הבטיחות היו המסכות הדרושות. חובתו של קצין הבטיחות אשר היה גם ממונה על הצוות היתה למסור את המסיכה לחאיק ולוודא שחאיק יחבוש את המסכה.
אסור להגיע למצב שהעובדים ובהם חאיק, יחשפו לגז הרעיל בלי שיחבשו את המסכות שנועדו להגן עליהם מפני סיכון זה.
הסכם שיפוי חייב להיות ברור, מפורש וחד משמעי
בתי הזיקוק טענה כי על פי ההסכם בינה לבין יואל חנן, התחייבה יואל חנן לשפותה. סעיף השיפוי קבע כך:
"אנשי צוות העובדים יהיו עובדיו של הקבלן בלבד לכל דבר וענין. הקבלן משחרר את החברה מכל אחריות שהיא ומכל חובות חוקיות החלות על המעביד וכן מכל חובות כספיות שהן כלפי העובדים. הקבלן מתחייב להחזיר לחברה מיד עם דרישה כל סכום שהחברה נתבעת לשלם על ידי מי מן העובדים וחוייבה לשלם למי מן העובדים מכח כל דין או פסק דין בצירוף כל ההוצאות הכרוכות בכך".
אין מניעה לכך שצד להתקשרות חוזית ייטול על עצמו מרצונו אחריות חוזית לתשלום מלוא פיצויי הנזיקין לעובדיו, גם אם הנזק נגרם מחמת אשמו המלא של הצד השני לחוזה.
התחייבות זו היא לגיטימית לאור העיקרון הנוהג של חופש ההתקשרות החוזית. טענת יואל חנן בדבר היות תנאים אלה בגדר תנאים מקפחים אינה מקובלת עליי, ציין השופט.
אולם, התחייבות לשאת במלוא הפיצוי של עובד גם אם המעביד אינו נושא בחבות נזיקית כלשהיא תוך שחרור הצד השני לחוזה מכל תשלום, חייבת להיות ברורה, מפורשת וחד משמעית.
אינני סבור, ציין השופט, כי הוראת החוזה מובילה למסקנה שיואל חנן משחררת את בתי הזיקוק מאחריות לכל אירוע באשר הוא ומתחייבת לשפות את בתי הזיקוק בגין כל סכום שבתי הזיקוק תידרש לשלם למי מן העובדים.
כוונת סעיף זה היא שיואל חנן תישא באחריות מקום בו חלה עליה אחריות כמעביד. במקרה כזה יהא עליה לשפות את בתי הזיקוק, אם זו תחוייב. לצדדים לא היתה כוונה להטיל על יואל חנן אחריות בנזיקין מקום בו הנזק נגרם מנסיבות הנובעות אך ורק ממעשים או מחדלים של בתי הזיקוק, כמו במקרה זה.
בענייננו, חאיק נפגע בנסיבות שנבעו כולן ממעשים או מחדלים של בתי הזיקוק. לכן אין להטיל על יואל חנן חובת שיפוי כלפי בתי הזיקוק, קבע השופט.
התוצאה
בית המשפט קבע כי נזקו של חאיק נגרם כל כולו מחמת מחדליה או מעשיה של בתי הזיקוק. בתי הזיקוק היא מחזיקת המקרקעין מהם דלף הגז. כמו כן קצין הבטיחות שלה לא הורה לעובדים לחבוש מסכות למרות שהעבודה בוצעה בצוות קטן ובאחריות קצין הבטיחות באזור המוגדר כאזור מסוכן במיוחד.
בית המשפט קבע כי סעיף השיפוי שבחוזה שחרר את בתי הזיקוק מכל אחריות החלה על מעביד, אך לא הטיל על יואל חנן התחייבות לשאת בפיצוי עובד שלה בגין נזק שנגרם מחמת רשלנותה הבלעדית של בתי הזיקוק ועל כוונה לשחרר את בתי הזיקוק מכל חבות במקרה כזה.
מטעם זה הטיל בית המשפט את חובת הפיצוי לנזק שנגרם לחאיק על בתי הזיקוק בלבד, ופטר את יואל חנן מכל חבות.