משחק ילדים בג'יפ מהווה "שימוש" ל"מטרות תחבורה"

השאלה שבמחלוקת

האם תאונה, שארעה במהלך משחק ילדים בכננת קדמית של ג'יפ, מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "חוק הפיצויים")?

העובדות

כננת לחילוץ עצמי הותקנה בקדמת ג'יפ למקרה שהג'יפ ייתקע במהלך העבודה. הכננת מופעלת על ידי שלט. החיבור של השלט אל הכננת נעשה באמצעות כבל. הכננת מופעלת על ידי מצבר הג'יפ גם כאשר מנוע הג'יפ כבוי.

שלושה ילדים שיחקו בג'יפ שעמד בחצר בית. הילדים חפצו לחבר את כבל הכננת לעמוד בחצר, כדי לגרור אל העמוד את הג'יפ. אחד הילדים החזיק בוו שבקצה הכבל ויחד עם ילד שני ניסו למשוך את הכבל ללא הצלחה. ילד שלישי לחץ על הכפתור בשלט הגורם לכבל הכננת להסתובב. אצבעותיו נמחצו.

פסיקת בית משפט השלום והמחוזי

בית משפט השלום בנצרת קבע כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים. החזקה המרבה של "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב" לא חלה, מאחר ולא מתקיימת הסיפא של החזקה לפיה "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". במקרה זה, הג'יפ לא נתקע ולא נזקק לפעולת חילוץ כלשהי.

בית משפט המחוזי בנצרת אישר ברוב דיעות את פסיקת בית משפט השלום, אם כי מנימוקים אחרים.

הנשיא אברמוביץ סבר כי לא מתקיימת ההגדרה הבסיסית של החוק, הדורשת שימוש ברכב למטרות תחבורה. הרי השימוש שעשו הילדים ברכב לא היה למטרת תחבורה אלא לצורכי משחק ושעשוע. כמו כן אין מקום להחיל את החזקה המרבה בדבר "ניצול הכוח המכאני של הרכב" שכן חזקה זו חלה רק על רכב דו תכליתי ו הג'יפ אינו מהווה רכב כזה.

השופטת אפל-דנון סברה אף היא כי החזקה המרבה בדבר "ניצול הכוח המכאני של הרכב" אינה חלה, כיוון שבפועל לא נוצל הכוח המכאני של הרכב.

השופט ממן, בדעת מיעוט, סבר שהאירוע מהווה תאונת דרכים כיוון שחלה במקרה דנן ההגדרה הבסיסית. הדרישה כי השימוש ברכב יעשה למטרות תחבורה הינה דרישה אובייקטיבית. במקרה דנן התקיימה דרישה זו.

גרירת רכב במהלך משחק ילדים מהווה "שימוש" ברכב ל"מטרות תחבורה"

חוק הפיצויים מגדיר את המונח "תאונת דרכים". ההגדרה כוללת הגדרת בסיס, שלוש חזקות חלוטות מרבות וחזקה חלוטה ממעטת אחת.

בפרשת עוזר נקבע כי הדרך הפרשנית לפיה יש לבדוק אם אירוע מהווה "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים היא כי בשלב ראשון יש לבדוק האם האירוע מהווה תאונת דרכים לפי ההגדרה הבסיסית, דהיינו האם המאורע נגרם עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. בשלב שני אם המאורע אינו מהווה תאונת דרכים לפי ההגדרה הבסיסית, יש לבדוק האם המאורע מהווה תאונת דרכים לפי אחת החזקות החלוטות המרבות. בשלב שלישי אם המאורע מהווה תאונת דרכים לפי ההגדרה הבסיסית או אחת החזקות המרבות יש לבדוק האם חלה על המקרה החזקה הממעטת המוציאה את המאורע מגדר תאונת דרכים.

ההגדרה הבסיסית כוללת בחובה 6 רכיבים: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה;

המחלוקת בין הצדדים סבה סביב שני רכיבים: "שימוש" ו-"למטרות תחבורה".

הגדרת המונח "שימוש" ברכב מנועי כוללת, בין היתר, את הפעולות של "דחיפה" או "גרירה".

האם במקרה דנן בו הג'יפ לא היה תקוע ולא נזקק לגרירה עדיין יש לסווג את התאונה שהתרחשה כתוצאה מהשימוש בכננת כ"גרירה"?

נשיא בית משפט העליון השופט אהרן ברק השיב על שאלה זו בחיוב.

לדעת הנשיא ברק הגדרת המונח "שימוש" אינה קובעת כי "גרירה" תחשב תאונת דרכים כאשר הרכב תקוע. נחיצות הגרירה אינה רלוונטית להגדרה, כשם שנחיצות הנסיעה ברכב אינה רלוונטית לשאלה האם הנסיעה מהווה "שימוש". אין מקום להגביל את המונח "שימוש" לשימוש נחוץ בלבד.

האם השימוש שעשו הילדים בכננת היה ל"מטרות תחבורה"?

אף על שאלה זו השיב הנשיא ברק בחיוב.

בפסק דין פדידה נקבע כי על מנת לקבוע האם השימוש ברכב הוא למטרות תחבורה יש לבדוק את מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש. לפיכך פציעה תוך כדי ירידה מרכב כדי לקחת מצית אינה מהווה תאונת דרכים.

במקרה דנן נקבע כממצא עובדתי על ידי בית משפט השלום כי הנפגע נפגע תוך כדי נסיון לגרור את הרכב בכבל. מכאן, מטרת השימוש בכננת היתה ל"מטרות תחבורה". העובדה כי בנסיבות המקרה סיבת השימוש ברכב למטרות תחבורה היתה משחק ילדים, אינה מעלה ואינה מורידה.

התוצאה

מן הנימוקים שלעיל פסק בית המשפט העליון כי האירוע מהווה "תאונת דרכים" כמשמעו בהגדרה הבסיסית.

לפיכך, אין צורך לבחון האם האירוע נכנס לגדר החזקה המרבה בדבר "ניצול הכוח המכאני של הרכב".

פסק הדין ניתן על ידי הנשיא, השופט אהרן ברק, אליו הצטרפו בהסכמה השופטים יצחק אנגלרד ועבד אלרחמן זועבי.

רע"א 7509/98 אורן כהן ואח' נ' הפניקס הישראלית חברה לביטוח בע"מ ואח' ניתן ביום (כ"א בשבט התש"ס) 27.2.2000.