שופטת לביטוח הלאומי: אל תשללו גמלת נכות מילדה השוהה בפנימייה

פקיד תביעות חד עין בביטוח הלאומי הופקד על אישור זכויותיה של ילדה נכה הזקוקה להשגחה והזכאית, ללא ספק, לגמלת ילדה נכה.

לידיעת הפקיד הובא כי הילדה שוהה בפנימיית אחוזת שרה של משרד הרווחה.

הפקיד עט, כמוצא שלל רב, על עובדה זו והודיע לאם כי החליט לשלול מהילדה את גמלת הנכות.

הפקיד הסתמך על סעיף בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה) שהותקנו בשנת 2010 הקובע כי הזכאות לגמלת ילד נכה תישלל מילד "המוחזק בתנאי פנימייה במוסד שבו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום".

אכן, הודה הפקיד, באחוזת שרה לא ניתנים שירותי סיעוד או שירותי שיקום, אולם ניתנים שם מטעם קופת חולים אותם שירותי רפואה הניתנים לכלל ילדי ישראל.

אמה של הילדה התחננה בפני פקיד התביעות כי יבטל את רוע הגזרה. גם כך היא כורעת תחת נטל הטיפול בנכותה של הבת. היא משתתפת בהוצאות אחזקתה בפנימייה, נושאת במלוא צרכי הילדה ובכללם ביגוד והנעלה מיוחדים הנובעים מנכותה. היא משלמת עבור תרופות, טיפולים משלימים. היא מממנת את כל הוצאותיה של הילדה בסופי השבוע, בחגים ובחופשות. לכן היא זקוקה לגמלה כאוויר לנשימה.

תחינותיה של האם נפלו על אוזניים ערלות.

לאם לא נותרה ברירה אלא להגיש תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב. היא עשתה זאת באמצעות עו"ד אלינור לוי מאיר מהלשכה לסיוע משפטי.

האמנם שר הרווחה התכוון כי שירותים רפואיים מהסוג המוענק בפנימיית אחוזת שרה ישללו מילדה נכה השוהה שם את גמלתה, הקשתה השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט.

השופטת הזכירה לנציגי הביטוח הלאומי כי תכלית תקנת שר הרווחה, על פי פסיקת בית הדין הארצי, היא למנוע תשלומים כפולים. כך למשל כאשר הילדה הנכה מקבלת בחינם מהפנימייה בה היא שוהה שירותי רפואה שגמלת הילד הנכה נועדה לממן.

השופטת מביאה לדוגמא מקרה (שנדון בפרשת פרקש) בו פנימייה העניקה לשוהים בה שירותי שיקום שנועדו לרכישת מקצוע, השתלבות בעבודה, פיתוח קריירה תעסוקתית וחיים עצמאיים בקהילה. שירותי שיקום אלה, קבע בית הדין, אינם נחשבים כשירות שגמלת הנכות הנכה באה לממן. לכן אין לשלול בגלל מתן שירותים אלה את גמלת הנכות.

גם ״בנסיבות המיוחדות שלפני לא הוכח כי שירותי הרפואה שניתנים על ידי קופת חולים קשורים למטרות הטיפוליות של הנוער השוהה בפנימיית אחוזת שרה", קבעה השופטת.

מעבר לכך, השופטת הזכירה לנציגי הביטוח הלאומי כי לשלילת גמלת הילד הנכה יש בהמשך אותו סעיף חריג האוסר לשלול את הגמלה כאשר "הוריו [של הילד הנכה] נושאים בכל הוצאות אחזקתו במוסד".

"בענייננו", הבהירה השופטת, "הגם שאמה של הילדה לא נושאת בכל ההוצאות החזקתה במוסד, היא נושאת בהוצאות רבות וזאת הן בשל העובדה כי הילדה נמצאת עם האם בסופי שבוע, בחגים ובחופשות במלואם, וכן נושאת האם בהוצאות רפואיות".

בסופו של דיון, השופטת חנה טרכטינגוט פסקה כי שלילת הגמלה מהילדה אינה חוקית והמוסד חייב לשלמה למרות שהותה בפנימיית אחוזת שרה.

ואנו מבקשים ברשותכם לחזור ולהזכיר כי גדולי הבלשנים, הפרשנים והשופטים לדורותיהם קבעו בפסקי דין שוב ושוב כי את המילה "או" יש לקרוא לעיתים כ-וו החיבור באותו אופן שאת וו החיבור יש לקרוא לעיתים כ-"או". הכול לפי ההקשר ותכלית הטקסט בו הם מצויים.

כדוגמא השופטים מרבים להביא את האיסור המקראי "מכה אביו ואמו מות יומת". האם מישהו העז אי פעם לטעון כי בגלל האות "וו" שבין אביו לבין אמו חל האיסור רק על הכאת שני ההורים יחד ולכן מותר להכות כל הורה בנפרד?

הוא הדין באיסור המקראי "ארור שוכב עם אחותו בת-אביו או בת-אמוֹ". האם בגלל המילה "או" שנמצאת בין בת-אביו לבין בת-אמו האיסור על גילוי עריות אינו חל כאשר מדובר באח ואחות מאותם הורים?

מתוך הקשר הדברים, אין ספק כי בתקנה הקובעת שהזכאות לגמלת ילד נכה תישלל מילד נכה "המוחזק בתנאי פנימייה במוסד שבו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום", הכוונה היא לפנימייה בה ניתן מכלול השירותים גם יחד. רק בפנימייה שבה מוענקים שירותי רפואה, שירותי סיעוד ושירותי שיקום תישלל גמלתו של ילד נכה. אחרת יש לשלול מכל ילד נכה את גמלת הנכות שלו. שהרי כל הילדים הנכים, כמו כל ילדי ישראל, מקבלים שירותי רפואה כלליים.