חברה המתעמרת במבוטח שלה

ממשאיתו של דניאל ארג'ואן נגנב "מְחַלק הכוח". למי שאינו יודע, "מְחַלק הכוח" מהווה חלק בלתי נפרד, ממערכת ההינע במשאית. משאית בלי מְחַלק כוח, משולה למשאית בלי מנוע.

ארג'ואן פנה לחברת הביטוח כלל, שם הייתה המשאית מבוטחת.

שמאי העובד עם כלל, אישר את תיקונה במוסך המרכזי של וולבו בדרום בעלות של 37,825 ₪. ארג'ואן שילם את התיקון מכיסו וביקש מכלל כי תשיב לו את עלות התיקון.

סימן טוב, סגן מנהל "כלל וסע", דחה את תביעתו. תקרא היטב את הפוליסה, הטיח בלהט במבוטח, היא מכסה רק סיכון של "גניבת כלי רכב". היא לא מכסה גניבת חלקים מכלי רכב. רוצה לומר: בפעם הבאה שהגנב יגנוב את כל הרכב ולא רק את המנוע.

בפני ארגו'אן לא נותרה ברירה אלא לפנות לעזרת בית משפט השלום בתל אביב. במשפט שהתנהל בפני השופט עזריה אלקלעי, הופיע לא אחר מאשר סימן טוב. הביטוח שלנו לא מכסה גניבת חלקי רכב, חזר סימן טוב על עמדתו. רק גניבת כלי הרכב בשלמותו מכוסה בביטוח שלנו.

ומה היה קורה אילו היה נגנב המנוע עצמו, הקשה השופט אלקלעי.

אין הבדל, השיב סימן טוב קצרות ונחרצות, אנחנו לא מכסים גניבת מנוע ללא רכב.

הפרשנות שלכם, הודיע השופט לנציג כלל, אינה מקובלת עלי. היא אינה סבירה. היא חסרת תום לב. השופט הזכיר לנציג כלל כי בתחום הביטוח קיים עקרון הנקרא "דוקטרינת הציפיות הסבירות של המבוטח". המבוטח מצפה, המשיך השופט להסביר, שהביטוח שלו יכסה גם את גניבת המנוע, גם את חלקי המנוע, וגם את כל המערכות האחרות שהרכב אינו יכול לפעול בלעדיהן.

נציג כלל לא ויתר והעלה טענה נוספת שקוממה על כלל את השופט: המבוטח לא הוכיח כי התקין והפעיל את המיגונים שנדרשו ממנו בפוליסה.

מדוע טענה זו קוממה את השופט? משום שבניגוד להנחית המפקח על הביטוח ולפסיקה, היא לא הועלתה על ידי כלל בעת דחיית התביעה, אלא רק בבית המשפט. מעבר לכך, קבע השופט, המבוטח הוכיח גם הוכיח בבית המשפט כי היו במשאית כל המיגונים שנדרשו. המבוטח גם הוכיח כי הפעיל את המיגונים. ממילא לא ניתן היה לצאת מהמשאית מבלי לדרוך את המערכת. המערכת מופעלת אוטומטית עם נעילת המשאית, גם אם הנהג שכח לנעול את המשאית.

בסופו של דיון השופט קבע כי טענתה המקורית של כלל בנוגע לכך שהפוליסה לא מכסה גניבה של חלקי הרכב אינה סבירה והיא חסרת תום לב, אבל הטענה של אי הפעלת המגונים מהווה "התעמרות במבוטח", כך כלשונו. לטענה שהמיגונים לא הופעלו, לא היה כל יסוד ולו קלוש. הטענה הועלתה רק בניסיון להקשות על המבוטח ולהתחמק מתשלום תגמולי הביטוח. לא זו אף זו, הוסיף השופט, גם ניהול הדיון על ידי כלל התאפיין בחוסר תום לב. כך לדוגמא, התנגד נציג כלל להגשת חוות דעת השמאי של כלל וזאת למרות שלא הייתה כל מחלוקת אמיתית בעניין הנזק. "נציג כלל הגדיל לעשות עת מצא לנכון להתנגד להחלטתי לפיה הוריתי לנציג המבוטח להגיש לי עותק קריא של טופס המגונים שנסרק במערכת נט המשפט בצורה לא ברורה".

התנהלות זו של כלל, קבע השופט, לא היה בה אלא להאריך את משך הדיון ולהכביד על המבוטח בטענות סרק.

השופט לא נמנע מלהעלות הרהורים נוגים ביחס לנעשה בתחום הביטוח. אביא את דבריו כלשונם: "מבוטח רוכש לעצמו ביטוח כדי לזכות בשלוות נפש. הוא משלם פרמיית ביטוח, לעיתים שנים הרבה, בתקווה כי מקרה הביטוח לא יתרחש. הוא מאמין כי בבוא יום פקודה, תשפה אותו חברת הביטוח על נזקיו וכי הוא לא ימצא עצמו עומד מול שוקת שבורה כשהוא נאלץ לחזר על פיתחה של חברת הביטוח. או אז מתברר לו לתדהמתו, כי אין חוזה הביטוח מכסה את הנזק, וכי "נסתחפה שדהו", לאחר שחברת הביטוח שבה תלה את יהבו, מפנה לו כתף קרה והמבוטח נאלץ להתמודד בטובי עורכי הדין העומדים לשירותה והמעלים נגדו טענות משפטיות מפולפלות, שכל תכליתן להתחמק מתשלום המגיע לו".

בסופו של דיון השופט אלקלעי חייב את כלל בתשלום תגמולי הביטוח בסך 38,811 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עונשית. בנוסף חויבה כלל לשלם שכר טרחת עורך דין המביא בחשבון את התנהלות כלל בסך כולל של 25,000 ₪.

האם תוצאה זו תגרום לחברת כלל וליתר תאגידי הביטוח לנהוג בנו המבוטחים אחרת? אשרי המאמין.