על החובה של חברת הביטוח לנמק את דחיית התביעה

שלושים יום לאחר שנאספו כל המידע והמסמכים הדרושים לבירור התביעה, חייב המבטח לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח, או להודיע למבוטח בכתב מדוע אין הוא משלמם.

הנחית המפקח על הביטוח קובעת כי מבטח הדוחה תביעת מבוטח, חייב בהזדמנות הראשונה לפרט בכתב את כל נימוקי הדחייה. אם לא עשה כן, לא יוכל המבטח להעלות, במועד מאוחר יותר, נימוק נוסף או אחר לדחייה.

ההנחיה המובאת במסגרת אושרה על ידי בית המשפט העליון. "מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית-משפט". העליון הוסיף כי בית המשפט יסטה מהנחייה זו אך ורק בנסיבות חריגות ומצומצמות שהצדק זועק בהן לשמיים, כגון שנטען למרמה של המבוטח.

שמונה חודשים לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות התקבל אצל המבוטח מכתב מהמבטח: החקירה הושלמה, דחינו את תביעתך. בית המשפט קבע כי המבטח מנוע מלהעלות טענת התיישנות. המבטח היה חייב להודיע על דחיית התביעה לפני חלוף תקופת ההתיישנות. השתהות שכזו מנוגדת לחובת תום הלב.

נימוק הדחייה היחיד שהעלה המבטח בטרם משפט היה שבביטוח נושאי משרה ברשויות מקומיות אין כיסוי להוצאות משפטיות במסגרת מאבק פוליטי. במשפט זנח המבטח טענה זו. בית המשפט אסר על המבטח להעלות טענות אחרות. "המבטח אינו רשאי לירות יריית אזהרה לכיוון המבוטח בטרם משפט ולשמור על חימושו העיקרי לקרב ההבקעה המתנהל בשלב חילופי כתבי הטענות במשפט".

המבטח רשם במכתב דחיית התביעה כי המבוטח-המנוח לא גילה בהצהרת הבריאות מחלת אפילפסיה ממנה סבל. במשפט העלה המבטח טענה נוספת: שהמבוטח התאבד וההתאבדות ארעה פחות משנה מכריתת חוזה הביטוח. השופט סירב להתיר למבטח להעלות נימוק זה משום שלא הופיע במכתב הדחייה.

ומה הדין כאשר המבטח כלל לא טורח לענות לפניית המבוטח? במקרה שכזה, קבע בית המשפט, המבטח לא יורשה להעלות בבית המשפט טענה כלשהי.